על-פי מידע שנשלח אלי ממכון ממר"י אני למד כי ג'מאל זָקוּת, שהוא חבר בלשכה המדינית של האיחוד הדמוקרטי הפלשתיני, אחד הבכירים מן הצד הפלשתיני שהשתתף בדיוני ז'נבה, כתב מאמר בעיתון 'אל חיאת אל ג'דידה' בו הוא קובע חד משמעית: "המסמ אינו מוותר על זכות השיבה", ובלשונו: "הטענות מצד גורמים מסוימים לפיהן בְּמסמך הבנות ז'נבה, יש ויתור על זכות השיבה הן טענות לא אובייקטיביות אשר אינן מבוססות על ידע וקריאה מדוקדקת של הטקסט.
יתכן אף כי הן מראות שמחזיקי טענה זאת נפלו בַּפַּח של הצהרות מספר אישים ישראליים שניסו להקל על הפצתו של המסמך בישראל, וחזרו מספר פעמים על אמירה זו לפיה המסמך כולל ויתור על זכות השיבה".
"אף אחד לא טוען שמסמך הבנות ז'נבה מבטיח באופן ישיר את תחילתה של שיבה קולקטיבית של מיליוני פליטים פלשתינים, אבל המסמ אינו מוותר על זכות זו. הוא מאשר הכרה של הצד הישראלי בכך שהחלטת העצרת הכללית 194, החלטת מועצת הביטחון 242 והיוזמה הערבית לשלום ממרץ 2002 הן הבסיס החוקי והמדיני למימוש זכויות הפליטים. מסמך ז'נבה מדגיש שהחלטה 194 היא חלק בלתי נפרד מהתנאים לפתרון בעיית הפליטים והיא מהווה בסיס להסכם".
זאת ועוד:
"המסמך הוא רק אמצעי אחד ולא יחיד, להמשך המאבק של עמנו להשבת זכויותיו הלאומיות ולהשגת שלום כפי שאישרה הלגיטימיות הבינלאומית ולא יותר מכך".
להזכירכם, סעיף 11 להחלטה 194 של עצרת האומות המאוחדות שניתנה בְּיום האחד עשר לחודש דצמבר 1948 אומר:
"11. [העצרת הכללית] קובעת שהפליטים החפצים לחזור לבתיהם ולחיות בשלום עם שכניהם - יש להתיר להם לעשות זאת בתאריך הפרקטי הקרוב ביותר, ושיש לשלם פיצויים בעבור רכושם של אלה הבוחרים שלא לשוב ובעבור אבדן או נזק לרכוש אשר, על-פי עקרונות החוק הבינלאומי או ההוגנות, על הממשלות או הרשויות האחראיות לפצות עבורו".
הנה כי כן יש עם מי לדבר בצד הפלשתיני בתנאי מפורש שמדינת ישראל תסכים לחיסולה כמדינת היהודים.
