שופטת בית המשפט המחוזי מרכז, דנה מרשק-מרום, טעתה בצורה מהותית כאשר גזרה עונש קל מדי על אדם שביצע עבירות מין קשות בילדה בת 12 במיטתה. כך קובע (יום ב', 7.10.19) שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג.

סולברג מתאר כך את מעשיו של הנאשם, ראשיד אייה: "עובדות כתב האישום שבהן הודה אייה, ולפיהן הורשע, היו עשויות לשמש כטיוטת תסריט לסרט אימה. קשה להפריז במידת האכזריות המשתקפת מתיאור מעשיו: הסגת גבול וכניסה לבית בחשאי ובלא הרשאה; הטלת אימה על המתלוננת, קטינה כבת 12, תוך איומים חוזרים ונשנים שיפגע בה ובמשפחתה, בשפה גסה ואלימה; מסכת ארוכה של התעללות מינית במתלוננת, תוך התעלמות מתחינותיה ומצוקתה. הכל לשם סיפוק דחפיו המיניים, ללא כל היסוס, ריסון, רתיעה, או הכרה בסבל שהוא גורם למתלוננת".

אייה הודה והורשע במעשה מגונה בנסיבות אינוס בקטינה - עבירה שהעונש המירבי עליה הוא עשר שנות מאסר. הוא הודה גם בגניבה ובהסגת גבול, והיה תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי בר-הפעלה. למרות כל זאת, מרשק-מרום קבעה שמתחם הענישה הוא רק חמש-שמונה שנות מאסר וגזרה עליו 81 חודשי מאסר - כולל הפעלה בחופף של המאסר על תנאי.

סולברג קיבל את ערעורה של המדינה על קולת העונש: "בעניין דנן נפלה טעות מהותית המצדיקה החמרה בעונשו של אייה", הוא אומר. טעותה של מרשק-מרום החלה במתחם הענישה: "מתחם העונש ההולם צריך היה לכלול את העונש המרבי הקבוע בחוק, וזאת אף מבלי להתחשב בכך שמעשיו של אייה אינם מתמצים בעבירות המין, שהרי הורשע גם בגניבה ובהסגת גבול", קובע סולברג.

הוא מוסיף: "בית המשפט המחוזי זקף לזכותו של אייה, את הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן. אלא שבנסיבות העניין, אין מקום ליתן משקל רב להודאה זו, אשר ניתנה לאחר שהורי המתלוננת נאלצו להעיד בבית המשפט, מעמד קשה ומעיק, הגם שבא-כוחו של אייה הסביר את נחיצותו. כמו-כן, יש לשקול את עברו הפלילי של אייה, אשר כפי שציין בית המשפט המחוזי 'חלה הסלמה בהתנהלותו, עד למעשים החמורים שביצע באירוע זה'". הוא העמיד את עונשו של אייה על 99 חודשי מאסר.

השופטים מני מזוז ויוסף אלרון הסכימו עם סולברג. את המדינה ייצגה עו"ד עילית מידן, ואת אייה - עו"ד פאדי חמדאן.