אישה שהעלילה על אביה ואחיה, כאילו ביצעו בה עבירות מין לפני למעלה מ-40 שנה, תשלם לכל אחד מהם הוצאות בסך 35,000 שקל. כך קבעה שופטת בית המשפט למשפחה בתל אביב, רותם קודלר-עיאש. פסק הדין מעלה תמיהות סביב הטיפול שקיבלה האישה מהפסיכיאטר ד"ר יעקב חרמון, ואת האפשרות שדבריו הם שעודדו אותה להגיש את התביעה הכוזבת.
התובעת היא ילידת 1968, ולדבריה המעשים החלו סביב מלחמת יום הכיפורים. לטענתה, בשנת 2014 הגיעה לטיפול אצל חרמון, ובמסגרתו נזכרה בכוחות עצמה שהייתה קורבן להתעללות מינית מצד אביה ואחיה, אשר נמשכה כעשר שנים. אולם קודלר-עיאש קבעה (19.9.19), כי לא מדובר ב"היזכרות" באירועים שהתרחשו, אלא בניסיון של התובעת להשליך על עצמה את תוצאותיו של הליך פלילי בו התעלל אב בבתו. "הגשת התביעה לא הייתה שיאו של תהליך היזכרות, אלא 'ההיזכרות' הייתה כלי שנוצר לצורך הגשת תביעה", היא אומרת.
הפסיכיאטרית ד"ר טלי וישנה, שמונתה כמומחית מטעם בית המשפט, דחתה את גרסתה של התובעת ואף קבעה, כי היא מועדת לפתח "זכרונות" שקריים בשל בעיותיה הנפשיות. לתובעת אומנם יש חוויית ילדות של עזובה, הזנחה והתעללות - אך המעשים לגביהם תבעה לא התרחשו במציאות. קודלר-עיאש אימצה את חוות דעתה של וישנה, באומרה שהיא תומכת במסקנות העובדתיות והמשפטיות אליהן הגיעה.
לדברי קודלר-עיאש, "בחקירתה של התובעת עולה תמונה מטרידה בכל הנוגע לטיפול אצל ד"ר חרמון, שכן, לטענתה ד"ר חרמון הסביר לה את ההתנהגות המינית שלה
ואז היא הבינה את המצב שהביא אותה להתנהגות המינית הזו". התובעת פנתה לעורך דין ורק אז לחרמון: "הפנייה לד"ר חרמון הייתה בעקבות הייעוץ המשפטי שקיבלה, ומשכך יש להסתכל בעיניים ביקורתיות על אותו תהליך היזכרות 'ספונטני' במהלך הטיפול... במועד הפנייה לעורכי הדין כבר אמרה להם את מה שהיא עתידה 'להיזכר' בו בשלב מאוחר יותר אצל ד"ר חרמון".
גם חוות דעתה של וישנה מעוררת תמיהות לגבי הטיפול אצל חרמון: "המומחית מסבירה כי התחושה הפנימית של התובעת היא של קיפוח וכאשר היא מסתכלת על עצמה, היא צריכה להסביר לעצמה התנהגויות שאינן מקובלות גם עליה וברגע שהאופציה של פגיעה מינית עולה על פני השטח, זה פתרון מאוד נוח לנפש ללכת אליו. ד"ר וישנה מדגישה, כי את הפתרון התובעת לא יצרה במודע, אלא זהו פתרון שנגרם לה".
לדעת וישנה, "מדובר בתובעת שמועדת להשפעה בעניינים רגשיים, ויכול שהייתה מועדת להיזכרות בהתאם להצעות סוגסטיביות שעלו במהלך הטיפול, כפי שבעבר הייתה מועדת להגשת תלונות שווא כנגד בעלה". חרמון עצמו העיד, כי התובעת לא חשפה את זכרונותיה בטיפול אצלו אלא במסרונים ששלחה לו. אולם בצורה תמוהה - מסרונים אלו לא הוצגו לבית המשפט.
קודלר-עיאש מוסיפה בהדגשה: "הוא [חרמון] הציע למטופלת דרך מחשבה מסוימת, אם באמצעות מילים ברורות ואם באמצעות פרשנות. המטופלת הושפעה מהצעתו, קיבלה אותה, וכאשר עסקינן במטופלת שעל-פי נתוני האבחון מועדת יותר מהאדם הסביר להשפעה, הרי שמצטיירת תמונה של השפעה ברורה של הטיפול על דרך המחשבה של התובעת". לדברי התובעת עצמה, חרמון "מציע לה ומסביר לה מה היא עברה, מה היא חשה, מה עשו לה, כיצד הכל צפוי לצוף ובאורח 'מקרי ופלאי', כך בדיוק מתרחשים הדברים".
קודלר-עיאש מסכמת, כי התביעה נולדה "במהלך תקופה בה התעצמה אצלה [התובעת] תחושת קיפוח וכעס כלפי הוריה ורצון לבוא עימם חשבון כספי ורגשי. למעשה התברר, כי 'ההיזכרות' אירעה רק לאחר שד"ר חרמון עודד אותה לעשות כן, באמצעות מסרונים, וכי אף אירוע לא צץ בזיכרונה במסגרת הטיפול בחדר הטיפולים, ואף לא בחלומות, אלא במסגרת 'הבזקים' בעת עֵרוּת, והביטוי 'חלומות' בו נקטה בכתב התביעה היו פרי הנחיית ד"ר חרמון, כי 'כך נזכרים בזיכרונות מודחקים'.
"למעשה נראה, כי ה'היזכרות' נולדה על-רקע ניסיון לקבל כספים מהנתבעים ועל-מנת להסביר לעצמה ולבעלה מדוע בגדה בו ומדוע התנהגותה המינית סוערת, והתובעת בחרה לעשות שימוש בכלי עליו למדה בתקשורת. לצערי הרעיון והדרך ששימשו את התובעת גרמו לעינוי נפש לא רק לנתבעים אלא גם לתובעת, שכפי שתואר בחוות דעת המומחית, בשל מורכבות אישיותה, נמצאת היום במצב שהיא אכן מאמינה שהאירועים התרחשו וסובלת ממחשבות אלו סבל רב".
על סכום ההוצאות - הגבוה בהרבה מן המקובל בבית המשפט למשפחה - אומרת קודלר-עיאש: "נוכח אופי ההאשמות, היקף ההליכים ואופן ניהול ההליך לא יוכל ביהמ"ש להיות סלחן כלפי התובעת בעת פסיקת ההוצאות, שכן על-אף שאישיותה 'מועדת' בעניין זה, יכולה הייתה במספר נקודות זמן לבחור להתנהל אחרת ולסגת מהתביעה, ואולם בחרה להמשיך 'בכל הכוח' לנהל את התביעה וכן דחתה הצעות פשרה שהוצעו על-ידי ביהמ"ש במהלך ניהול ההליך". את התובעת ייצגה עו"ד טל קולסקי, את האב ייצג עו"ד
אביגדור פלדמן, ואת האח - עו"ד יורם אבירם.