עו"ד אבי הלוי (מאשדוד) ואמו, שולמית הלוי, ישלמו למדינה הוצאות בסך 7,500 שקל בשל עתירת סרק שהגישו לבג"ץ כחלק משרשרת עתירות באותו נושא. כך קובע (יום ד', 30.10.19) שופט בית המשפט העליון, דוד מינץ.

בשנת 1993 רכשה שולמית הלוי חנות בחוף הקשתות באשדוד, ועד מהרה הסתכסכה עם יזמי המתחם. בשנת 1997 דרשה ממנה עיריית אשדוד, אז בראשותו של צבי צילקר, לפנות כסאות ושולחנות שהציבה בטיילת. הלוי טענה, כי צילקר ובכירים בעירייה עשו יד אחת עם היזמים כדי שלא תעיד בהליך הפלילי שהתנהל נגדם בשל עבירות מס.

הלוי הגישו תלונות רבות למשטרה נגד צילקר ובכירים נוספים, וכולן נסגרו בשל העדר ראיות. ערעוריהם על החלטות אלו נדחו, וכך גם עתירותיהם החוזרות ונשנות לבג"ץ. בשנת 2015 הגיש אבי הלוי תלונה נוספת וטען שבידיו מידע חדש. בחודש מאי השנה דחתה הפרקליטות את ערעורו של הלוי על ההחלטה לסגור גם תלונה זו. המשנה לפרקליט המדינה, נורית ליטמן, ציינה, כי אין כל מידע חדש וכי אין עניין ציבורי בחקירת תלונה על אירועים מלפני 20 שנה.

הלוי הגישו לבג"ץ עתירה בת 44 עמודים, ביקשו לבטל את סגירת התיק ואף ביקשו להורות למפכ"ל להקים "צוות בדיקה מינהלי ובלתי תלוי, לבחינת ההתנהלות הכושלת והרשלנית של משטרת ישראל אשר פעלה בניגוד לפסק דין של בג"ץ". מינץ קיבל את עמדת המדינה ודחה על הסף את העתירה, בהזכירו את שיקול הדעת הנרחב העומד לרשויות האכיפה בניהול תיקי חקירה.

עוד אומר מינץ, כי לא ניתן להתעלם מהעתירות החוזרות ונשנות של הלוי. הוא מצטט את דבריה של השופטת דפנה ברק-ארז בעתירה קודמת: "העותרים חוזרים ומגישים עתירות, לכאורה ללא בסיס מספיק, באותו עניין. גם אם העותרים בטוחים בצדקתם, עליהם לקבל ולהפנים את התשובות שקיבלו, ולהימנע מחזרות על טענות שהועלו ונדחו, גם בפני בית משפט זה. לא ניתן בכל עת להתחיל את בחינת טענותיהם של העותרים ממש מבראשית, בהתעלם מתשובות שניתנו
ומשאבים שהושקעו".

מינץ מוסיף: "עתירותיהם החוזרות ונשנות של העותרים, שהן למעשה עתירות סרק, גוזלות זמן ומשאבים מהמשיבים, מפרקליטות המדינה ומבית משפט זה. זאת אין לקבל ודומה כי הגיעה העת שהעותרים ישלימו עם התשובות שקיבלו, גם אם אלה אינן התשובות אותן הן ייחלו לקבל". לבסוף הוא מעיר, כי יש לדחות את העתירה גם משום שהלוי לא צירפו כמשיבים את צילקר והבכירים האחרים. ברק-ארז והשופטת יעל וילנר הסכימו עם מינץ.