הנהלת קופת חולים מאוחדת, בראשותם של עוזי סלנט ושמואל מועלם, אישרה ככל הנראה את הפעילות הבלתי-חוקית לגיוס רבבות מבוטחים בעשור הקודם. כך קובעת שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, לימור מרגולין-יחידי, בפסק דין רחב יריעה בפרשת המאוחדת.

מרגולין-יחידי הרשיעה (11.11.19) את רוב הנאשמים ברוב האישומים שיוחסו להם, ובמרכזם מרמה ועבירות מס והלבנת הון בהיקפים של עשרות מיליוני שקלים. המורשע העיקרי הוא יהודה עליאש, שהיה ראש אגף השיווק של המאוחדת עד 2008 ולאחר מכן מנהל מחוז ירושלים. משה חברוני, שקדם לעליאש במחוז, זוכה מחמת הספק.

כתב האישום עוסק באירועים שהתרחשו בשנים 2010-2002, כאשר הנאשמים גייסו מבוטחים לקופה תוך הפרת הוראות משרד הבריאות, האוסרות שיווק ישיר ומתן טובות הנאה למי שיביא מבוטחים לקופות או למבוטחים עצמם. הגיוס התמקד במגזר החרדי ובמגזר הערבי, שם ניתן היה להשיג בקלות יחסית רבבות מבוטחים תוך הישענות על מנהיגים קהילתיים. כדי להסוות את העבירות, בוצעו הגיוסים באמצעות חברות שיווק שהציגו את פעילותן כאילו היא מכוונת רק להפצת שירותי הבריאות הנוספים, ולא החברות הבסיסית בקופה.

הנאשמים האחרים היו: אבי סיבוני, אשר היה המשווק העיקרי עבור המאוחדת ושותף במיזמים להקמת מרפאות עצמאיות; ומשווקי המבוטחים יוסף סניור, נחמן בן-דוד, פרדי פיטוסי ואליהו ארוש. כאמור, חברוני זוכה מחמת הספק וכך גם לוי וארוש - משום שהם הואשמו במרמה כלפי הקופה, ומרגולין-יחידי סבורה שככל הנראה הקופה ידעה על מעשיהם ולכן לא ניתן לקבוע שהם רימו אותה.

באישום הראשון והעיקרי נטען, כי עליאש, חברוני וסיבוני היו מעורבים בפעילות תרמיתית במסגרתה קיבלו המשווקים מהמאוחדת 40 מיליון שקל - מתוכם קיבל סיבוני 37 מיליון שקל.

באישום זה נכללה התייחסות ספציפית לסניף מזרח ירושלים של רשת מרפאות אל-חיאת, אשר סיבוני פעל להעברת 38,000 ממטופליו למאוחדת. בסך-הכל שולמו בפרשה זו 17 מיליון שקל, מתוכם קיבל סיבוני 14 מיליון שקל.

המאוחדת שילמה 450-300 שקל תמורת כל מבוטח, וקיבלה ממשרד הבריאות 3,000-2,600 שקל לשנה לכל מבוטח. לפיכך, גיוס מרמתי של כל 1,000 מבוטחים הניב לה רווח של לפחות 2.3 מיליון שקל. מאחר שהמאוחדת שילמה כאמור 40 מיליון שקל, ניתן להניח שהיא קיבלה במרמה מדי שנה (ולאורך שנים) ממשרד הבריאות כ-350 מיליון שקל.

באישום זה טענה המדינה למרמה הן כלפי המאוחדת והן כלפי המדינה. אולם מרגולין-יחידי הגיעה כאמור למסקנה, כי הנהלת המאוחדת בראשותם של סלנט (עד אמצע 2008) ומועלם (לאחר מכן) ידעה ואישרה את המהלכים, או לכל הפחות קיים ספק סביר שזה היה המצב. בהחלט ייתכן, ואולי אף אין ספק, שמעשים אלה "בוצעו כולם בהתאם לאינטרסים הברורים של הקופה, בידיעה של הנהלת הקופה, בעידודה ובהתאם ל'רוח המפקד', כמו גם בהעלמת עין או שתיקה או בחירה שלא לבדוק, להתעמק ולהתעמת מצד מנגנוני הביקורת".

על סלנט אומרת מרגולין-יחידי כי הוא היה מנכ"ל דומיננטי מאוד, ריכוזי ומעורב בכל פרטי הפרטים, קטנים כגדולים. "סלנט נטל חלק בהסוואת הפעילות והיה מודע להסוואה, ומתעורר לכל הפחות ספק שסלנט היה מעודכן, ולו באופן כללי, אף לאופן רישום החשבוניות" שנועד להסתיר את המהות האמיתית של התשלומים למשווקים. הוא זה שהתווה את עקרונות הפעולה של צירוף חברים חדשים באמצעות חברות השיווק ותוך מתן תשלומים בלתי חוקיים.

לגבי מועלם - שהיה המשנה למנכ"ל ולאחר מכן המנכ"ל - מזכירה מרגולין-יחידי, כי הוא אמר שהפעילות באמצעות חברות השיווק היה עובדה ידועה בצמרת הקופה. הוא גם אישר, כי פעילות זו נמשכה מאז מינויו למשנה למנכ"ל בתחילת 2007 ועד אמצע 2010, והוא אף היה מעורב אישית בדרכי התרמית ברישום החשבוניות.

מסקנתה של מרגולין-יחידי היא, שבכירי הקופה החליטו במודע להמשיך בגיוס מבוטחים בדרכים שאותן אסר משרד הבריאות, להסוותה במידת האפשר, ואם תיחשף - לטעון שמדובר בתקלה נקודתית. לכן נוצר ספק סביר, האם עליאש וסיבוני רימו את הנהלת המאוחדת - ומכאן שיש לזכותם בהקשר זה.

המצב שונה בנוגע למרמה מול משרד הבריאות, ממשיכה מרגולין-יחידי. מעשיו של עליאש הביאו לכך שהמשרד לא יכול היה לדעת על הגיוס הבלתי-חוקי, גם לא באמצעות ביקורת בקופה. לעליאש היה תפקיד מרכזי ברישומים הכוזבים ובקידום ההסתרה השיטתית, ולכן יש להרשיעו במרמה והפרת אמונים וברישום כוזב במסמכי תאגיד. סיבוני הורשע גם הוא ברישום כוזב.

בנוגע למרפאת אל-חיאת שבה ואומרת מרגולין-יחידי, כי מאחר שמדובר בחלק מן האישום הראשון - חלות מסקנותיה לגבי ידיעתה העקרונית של הנהלת הקופה על עקיפת הוראות משרד הבריאות. לפיכך, היא זיכתה מחמת הספק את חברוני וסיבוני מקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ואת חברוני ועליאש מעבירה של מרמה והפרת אמונים בתאגיד.

לעומת זאת מצאה מרגולין-יחידי, כי הנהלת הקופה לא ידעה ספציפית על השימוש בחברות השיווק ועל התמורה שקיבלו ואף לא אישרה זאת בדיעבד. ומובן, שגם במקרה זה לא ידע משרד הבריאות על המתרחש. לפיכך הורשע עליאש בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות מהמאוחדת בנוגע לפעילות החברות, ובקבלת דבר במרמה ממשרד הבריאות. עליאש וסיבוני הורשעו גם ברישום כוזב במסמכי תאגיד.

האישום השני ייחס לעליאש הפרת אמונים בתאגיד, בטענה שהיו לו מערכות "קח ותן" עם חברות השיווק (כולל זו שהייתה בבעלות ראש לשכת עורכי הדין לשעבר, יורי גיא-רון, ורעייתו כנרת גיא-רון) ובמקביל הוא עסק בענייניהן במסגרת תפקידו במאוחדת. עוד נטען, כי העברות התשלומים בפרשת אל-חיאת היו אף הן הפרת אמונים, שכן עליאש הורה עליהן בשל מערכות היחסים שלו איתן ולא משיקולים ענייניים. עליאש הורשע בעבירה זו רק בנוגע ליחסיו עם החברה של בני הזוג גיא-רון.

האישום השלישי ייחס למשווקים עבירות מס נרחבות והלבנת הון בהיקף של מיליוני שקלים, בגין החשבוניות הכוזבות שהוציאו למאוחדת תמורת פעולות השיווק ובשל העלמת הכנסותיהן מרשות המיסים. מרגולין-יחידי הרשיעה בעבירות אלו את סיבוני וסניור (בהיקף של 22.5 מיליון שקל), בן-דוד ופיטוסי. בחלק מן האישומים ההרשעות הן גם בעבירות של קבלת דבר במרמה ושימוש במסמך מזויף.

מרגולין-יחידי דחתה את טענות ההגנה מן הצדק שהעלו הנאשמים. היא אמרה, כי אומנם מדובר בעבירות שהחלו בשנת 2005, החקירות היו בשנת 2010 וכתב האישום הוגש ב-2015 - אך כל אלו נבעו מאילוצי החקירה. היא רמזה, כי תביא בחשבון את השיהוי בעת גזירת העונשים. עוד נטען לאכיפה בררנית בכך שמנכ"לי הקופה לא הועמדו לדין. על כך משיבה מרגולין-יחידי, כי הנאשמים זוכו בשל חוסר הוודאות לגבי מעשיהם ומודעותם של סלנט ומועלם.

את המדינה ייצגו עוה"ד טל תבור ועדי אפלבוים; את עליאש ייצג עו"ד גיורא אדרת; את חברוני - עו"ד אמיר אבני; את סיבוני - עו"ד גיל עשת; את לוי - עו"ד קובי דהן; את סניור - עו"ד ירון חיים; את בן-דוד - עוה"ד יואב ציוני וגלית אביטל; את פיטוסי - עו"ד רותם שגיא; ואת ארוש - עו"ד אורנה פינטו-גפסון.