"הנחת היסוד היא שהתביעה ממלאת תפקידה נאמנה, בהגינות ובמיומנות. מתוך נקודת מוצא זו, אנו מעמידים את התביעה בחזקתה כמי שפועלת ביושר ובהגינות". כך אומר (יום א', 24.11.19) שופט בית המשפט העליון,
יצחק עמית, המיועד לשמש כנשיא בית המשפט החל מאוקטובר 2023.
עמית מתייחס במיוחד לחזקת התקינות של המשטרה והפרקליטות כאשר הן ממיינות את חומרי החקירה וקובעות אלו מהם יימסרו לנאשם. הוא מצטט בהסכמה את דברי הנשיאה הנוכחית,
אסתר חיות: "הנחת היסוד היא כי גורמים אלה מבצעים את מלאכתם נאמנה ובאופן מקצועי ונטול פניות, ומשכך 'בשלב זה של קביעת היקף 'חומר החקירה' המועמד לרשות הסניגוריה חייבים כל הנוגעים בדבר לסמוך על הגינותם, מומחיותם ניסיונם ושיקול דעתם הנאות של נציגי התביעה הכללית'".
עוד אומר עמית, כי אין לאפשר לנאשם לצאת למסע דיג ולעיין בכל חומר שיעלה על דעתו, שמא ימצא בו פגם שיוכל להצדיק טענה להגנה מן הצדק או לאכיפה בררנית. לדבריו, בקשות סרק לחשיפת חומרי חקירה התרבו בשנים האחרונות, ומלמדות על "העיוות שנוצר בשנים האחרונות בהליך הפלילי, עיוות שמקורו בעליית קרנה של ההגנה מן הצדק ושל כלל הפסילה הפסיקתי, שדומה כי חרג ממידותיו" כפי ששורטטו בהלכה המנחה של העליון בנושא זה (הלכת יששכרוב משנת 2006).
עמית מזהיר מפני קבלתן של טענות בלתי מבוססות כלפי פעילות המשטרה, ובמיוחד כאלו לפיהן פעולה של המשטרה לא הייתה ולא נבראה. בלשון ציורית, בה הוא מרבה להשתמש בהחלטה זו, מזהיר עמית שלא יהיה לדבר סוף: "אם השוטר ראובן כתב במזכר כי עקב אחר הנאשם בדרכו לעפולה, קשה להלום כי כבר בשלב זה של סעיף 74 לחסד"פ [מסירת חומרי חקירה] ההגנה תהיה זכאית לדרוש את פלט הטלפון הסלולרי של השוטר, האיכון של הטלפון, שיבוץ העבודה שלו בתחנה באותו שבוע ותצהיר של אשתו, על-מנת להוכיח שלמעשה, השוטר ראובן לא היה כלל בעפולה בזמן הרלוונטי". הזמן הנכון להעלות טענות אלו הוא בחקירתו הנגדית של השוטר, ולא בשלב גילוי חומרי החקירה.
הדברים נאמרים בהחלטתו של עמית לקבל את ערעור המדינה, על חיובה למסור את הבקשה שהגישה לממשלת גרמניה לקבלת סיוע בפרשה של הברחת סמים. הנאשם המרכזי בפרשה הוא יניב בן-עוז, ולצידו - אסף דולינסקי וליאור ציוני. הם מואשמים בייבוא של "סם אונס" מגרמניה, ולטענת המדינה הם ביצעו בגרמניה שורה של עסקות סמים עם שוטרים סמויים. בתארו את הפרשה מעיר עמית: "ככל שדמיונו של הקורא מפליג אל סדרת הדרמה הטלוויזיונית 'שובר שורות', הדבר הוא על אחריותו".
ההגנה טוענת, בלשונו של עמית, כי "ייתכן כי כל סיפור הסוכנים הישראלים שביצעו רכישת סם בברלין לא היה ולא נברא, אלא חלום באספמיה (ובמקרה שבפנינו, חלום בגרמניה)". לכן היא ביקשה לקבל את הבקשה לסיועה של גרמניה, שבלעדיה - פעילות השוטרים במדינה זו הייתה בלתי חוקית. בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט
יעקב צבן) נענה לבקשה, אך עמית קיבל כאמור את ערעור המדינה. הוא אומר:
"צא ולמד. על-פי הנטען והמתואר בכתב האישום, יושבים להם שלושת המשיבים בביתו של המשיב [בן-עוז], לידם בקבוק סם GNL, וכל זאת, לאחר שהיחידה החוקרת עוקבת אחריהם מזה חודשים ומאזינה לשיחותיהם. ומה יש למשיבים לומר להגנתם? שמא סברו כי הסם הנוזלי שברשותם אינו אלא וודקה משובחת, והם רק ביקשו ליתן בכוס עינם? איננו יודעים, כי טרם ניתנה תשובה לכתב האישום. חזית המחלוקת אינה ידועה בשלב זה, סתמו המשיבים ולא פירשו.
"במקום זאת, המשיבים מפנים אצבע מאשימה אל המאשימה, וחל היפוך תפקידים - הנאשם קם מכיסאו והופך לקטיגור, והמאשימה אמורה מכאן ואילך להתגונן ולהוכיח כי פעלה כחוק. אם נתרגם את טענתה של ההגנה, אזי המאשימה מואשמת בכך שפעלה באופן בלתי חוקי על אדמת גרמניה, או שהמציאה את הסיפור על רכישת הסם בגרמניה. כעת נדרשת המאשימה להוכיח כי 'יש לה אחות', וכי המעשה המתואר בכתב האישום לא היה חלום ולא אגדה, אלא מציאות, וכי שוטרים ישראלים בשר ודם אכן טסו לגרמניה וחזרו מגרמניה עם הסם שרכשו מסוחר הסמים המקומי, וכי פעלו בתיאום עם הרשויות בגרמניה".
טענות אלו, אומר עמית, הן ספקולטיביות, סותרות זו את זו ומהוות מסע דיג שאין לאפשר. "ההנחה כי שוטרים מישראל ביצעו עסקת סמים בגרמניה שלא בידיעת הרשויות שם, היא הנחה בלתי
סבירה. אין מדובר בפעולה של המדינה הנוגעת לביטחון המדינה במדינת אויב או במדינה ידידותית, שהחשאיות יפה לה, ושאינה מאפשרת שיתוף פעולה עם גורמים זרים. שנית, גם בהנחה שנפל פגם חוקי כלשהו במבצע הישראלי לרכישת GBL על אדמה גרמניה, אין משמעות הדבר שיש בפגם זה כדי לפסול את מכלול הראיות".
אפילו אם מדובר במידע רלוונטי (הנחה אותה עמית אינו מקבל), הרי שהבקשה היא תרשומת פנימית ואינה חומר חקירה שיש לחשוף. חשיפתה אף עלולה לפגוע בשיתוף הפעולה הבינלאומי במאבק בפשיעה, והאמנות הרלוונטיות מאפשרות במפורש לשמור על סודיות המגעים. את המדינה ייצגו עוה"ד עידית פרג'ון, יובל קפלינסקי
ואילת לוי, ואת הנאשמים - עו"ד איתי הלמן, סתיו סער ונעמה שגיא-רייכמן.