נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, איתן אורנשטיין, מינה היום (יום ב', 25.11.19) את עו"ד דורית לוי-טילר ורו"ח חן ברדיצ'ב לנאמנים לתיאטרון הבימה, בניסיון להצילו. אורנשטיין אומר, כי בפועל מצוי הבימה בחדלות פרעון, ורק בשל מעמדו הייחודי הוא אינו מכניס אותו כבר כעת לפירוק זמני.

הבימה מצוי במשבר כספי מזה עשרות שנים, למרות שורה של תוכניות הבראה ועשרות מיליוני שקלים שהזרימה לו המדינה. "אין חולק על כך שהחברה חדלת פרעון", אומר אורנשטיין, ומציין שהחברה - בעלת התיאטרון - הודתה בעצמה שאינה יכולה לעמוד בהתחייבויותיה. לדברי החברה, חובותיה מסתכמים ב-45 מיליון שקל; המדינה והנושים אומרים שמדובר ב-75 מיליון שקל.

הנושים העיקריים הם בנק לאומי (12 מיליון שקל), בנק מזרחי-טפחות (4 מיליון שקל), משווקת המנויים פאואר דיאלינג (מבקשת הפירוק, 2.8 מיליון שקל), המדינה (17 מיליון שקל), העובדים (4 מיליון שקל) וספקים שונים (15 מיליון שקל). לחברה יש נכסים נזילים בסך 4 מיליון שקל ואין לה נכסים נוספים. היא גם מתקשה לעמוד בתשלומים השוטפים, ובין היתר לא שילמה את משכורות ספטמבר ואוקטובר.

התיאטרון טוען, כי המדינה מעכבת את כספי התמיכה המגיעים לו - אך המדינה העלתה טענות כבדות נגד התנהלות התיאטרון ואי עמידתו בתוכנית ההבראה הנוכחית. אורנשטיין מסרב להתערב במחלוקת זו ואומר, כי אם משרד התרבות יעמוד בסירובו - יכול התיאטרון לפנות לבית המשפט המתאים. הוא גם מטיל חלק משמעותי מן האחריות על ההנהלה בראשותה של אודליה פרידמן:

"נפל כשל בהתנהלות החברה שלא השכילה להציג לפני המדינה את מלוא התמונה אודות מצבה, מסרה נתונים חלקיים, נכנסה פעם אחר פעם למחלוקות לא ענייניות במשאים ומתנים עם המדינה שלא לצורך כגון באשר לסמכויות של החשבת המלווה, לא גיבשה תוכנית הבראה מפורטת כמצופה אלא תוכנית שנעדרת את הפרטים הדרושים שעליהם הצביעה המדינה, והערימה קשיים שלא לצורך". אורנשטיין קובע, כי הבימה לא הציג בפני המדינה את מלוא הנתונים הדרושים, ובמצב זה - לא ניתן לדרוש שהמדינה תזרים לו כספים. הוא גם מעיר, שאפילו אם יועברו כספי התמיכה במלואם ובסכום לו טוען התיאטרון - 10 מיליון שקל - לא יהיה בכך כדי לכסות את חובות העבר.

אורנשטיין מוסיף: "על ההתנהלות הבעייתית ניתן ללמוד מאי תשלום שכר, אי-העברת ניכויים והפרשות במשך כחודשיים, פיזור שיקים לספקים שאין רבותא לפירעונם ועוד. אין החברה יכולה יכולה לתלות את הקולר במצבה הקשה רק באי העברת כספי התמיכה ובקיומם המעיק של חובות העבר. איני מתעלם מכך שמקורות ההכנסה של התיאטרון אמורים להגיע גם מתמיכות ממשלתיות, במועדן וכסדרן בכפוף לעמידה באמות המידה הדרושות. עם זאת ונוכח הקשיים שבהם נתונה החברה במשך שנים רבות, שומה היה על הנהלתה לגבש ומיוזמתה תוכנית הבראה מפורטת וסדורה, תוך שיתוף כלל נושיה ועובדיה, הליכי התייעלות וצמצום והבאה בחשבון של כלל חובות העבר ומציאת פתרון לפירעונם. כזאת לא נעשה והמציאות המרה מצביעה על כך".

לדברי אורנשטיין, למרות שהתקיימו התנאים להורות על פירוק זמני של הבימה - הוא נמנע מלעשות זאת, כדי שלא לגדוע את מקור פרנסתם של 388 עובדים ונזקים בלתי הפיכים בדמות הפסקת ההצגות. "לא למותר להדגיש שעסקינן בתיאטרון הלאומי של מדינת ישראל, שחוגג 100 שנים להיווסדו ויש לעשות הכל למנוע את הפירוק שיהיה המוצא האחרון", הוא מוסיף.

אורנשטיין הטיל על לוי-טילר וברדיצ'ב לנסות לגבש הסדר נושים כולל, אשר יפתור גם את בעיית חובות העבר, תוך תהליכי התייעלות וצמצום, מחיקת חובות ופריסתם והגעה להסכם עם המדינה. ההנהלה הנוכחית אינה מסוגלת לעשות זאת, הוא מדגיש, ולכן יש להעביר את המושכות לידי הנאמנים מטעם בית המשפט. הוא הורה ללוי-טילר וברדיצ'ב להגיש לו דוח עד 31.12.19.