צה"ל חיסל מחבל שיידה בקת"בים

בחודש ספטמבר עמד יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס על במת האו"ם, במהלך אירועי פתיחת העצרת הכללית, והטיל "פצצה" פוליטית כשהודיע על כוונתו לערוך בחירות בשטחים אחרי שיתוק פוליטי של 14 שנים ופיצול בין הגדה לרצועה.

ארגון חמאס אותת אמש שוב לישראל כי פניו לרגיעה וביטל בפעם השלישית ברציפות את "צעדות השיבה" על גדר הגבול עם ישראל ביום שישי הקרוב מחשש שהן יביאו לחיכוכים עם צה"ל והפרת הסכם הפסקת האש.

אחת האניגמות השכיחות בהן אני נתקל בקריאת עמדותיהם ודעותיהם או הצעותיהם של כותבים בתקשורת, היא שרובן מתחילות בביקורת נוקבת על הממשלה וראשה, למשל בעזה ובנשימה אחת ממשיכות בהצעת "פתרונות קסם" משלהם למצב הבלתי-פתיר בעזה עד כה, ובאותה רשימה ובאותה נשימה, הם מציגים בריש גלי את העובדה שהם עצמם אינם מאמינים ביכולתה של הצעתם להוות פתרון. כך, למשל, אפרים גנור במאמר-דעה "החידלון הלאומי", מדגים זאת היטב כשהוא כותב:

יום הזעם עליו הכריזה הרשות הפלשתינית במחאה על הצהרתו של מייק פומפאו, מזכיר המדינה, כי ההתנחלויות אינן מנוגדות לחוק הבינלאומי הסתיים, באופן לא מפתיע, בשקט. אפילו מותו של עציר פלשתיני במתקן כליאה בישראל, בסמיכות זמנים ליום הזעם, לא הוציא את הפלשתינים ביהודה ושומרון בהמוניהם לשטח. השקט שנשמר, למעט הפרות סדר בודדות של עשרות מפגינים נשען על מספר סיבות שראוי לתת עליהן את הדעת.

שתי רקטות נורו (יום ג', 26.11.19) לעבר שדרות וסביבותיה. אישה אחת נחבלה באורח קל בגפיה במהלך מנוסתה לתפוס מחסה והועברה לקבלת טיפול רפואי. מערכת כיפת ברזל יירטה רקטה אחת, ואחת נחתה בשטח לא מאוכלס.