המעורבים המרכזיים בפרשת הצוללות זומנו לשימועים בחשד לשורה של עבירות חמורות. פרקליט המדינה, שי ניצן, אימץ (יום ה', 5.12.19) את המלצות המשנה לעניינים פליליים, מומי למברגר, ופרקליטת מיסוי וכלכלה, ליאת בן-ארי. כתבי החשדות כוללים את העבירות הבאות:

אלוף (מיל.) אלי מרום ("צ'ייני"), לשעבר מפקד חיל-הים וכיום יו"ר רשות שדות התעופה: לקיחת שוחד, הלבנת הון ועבירות מס. מרום מסר בתגובה: "אני מכבד את רשויות החוק בישראל, אך סבור כי כתב החשדות מופרך מן היסוד. אני מכיר את העובדות ובטוח בחפותי. אני בטוח כי לאחר שימוע, תשתנה ההחלטה ולא יוגש כתב אישום כנגדי".

מיקי גנור, לשעבר נציג טיסנקרופ בישראל ומי שחזר בו מהסכם עד מדינה בפרשה: הצעת שוחד, מתן שוחד, הלבנת הון, עבירות מס ועבירות על חוק המפלגות. באי-כוחו, עוה"ד בועז בן-צור ומאיר ארנפלד, אמרו בתגובה, כי גנור העסיק כמקובל יועצים שונים ושילם להם כחוק. לדבריהם, כתב החשדות נגדו הועצם והוחרף באופן מלאכותי, בשל החלטתו שלא להמשיך להיות עד מדינה אלא להעיד אמת בלבד. "תיק 3000 נופח מעבר לכל פרופורציה. יש להניח, כי בתום הליך השימוע תתבהר התמונה במלואה, תמונה שונה לחלוטין מזו המוצגת בכתב החשדות", הוסיפו.

עו"ד דוד שמרון, בן-דודו ופרקליטו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו: הלבנת הון. שמרון הוא גם אחד מעדי התביעה בכתב האישום נגד נתניהו. באי-כוחו, עוה"ד עמית חדד ונועה מילשטיין, אמרו בתגובה, כי הודעת הפרקליטות מלמדת שלא נפל רבב במעשיו בפרשת הצוללות, וכי הם בטוחים שגם החשד הקטן שנותר - ושאינו קשור לפרשה העיקרית - ייסגר לאחר השימוע.

דוד שרן, לשעבר ראש לשכת ראש הממשלה וכיום מזכיר חברת קצא"א: לקיחת שוחד, הפרת אמונים, הלבנת הון ועבירה על חוק המפלגות. שרן הוא גם אחד מעדי התביעה בכתב האישום נגד נתניהו.

השר לשעבר מודי זנדברג ומי שהיה יו"ר קרן היסוד: לקיחת שוחד, הלבנת הון, מרמה והפרת אמונים ועבירות מס. פרקליטו, עו"ד ירון קוסטליץ, הביע את בטחונו שהתיק ייסגר לאחר השימוע.

רמי טייב, שהיה יועצו הפוליטי של השר יובל שטייניץ: תיווך לשוחד.

יועץ התקשורת צחי ליבר:: הלבנת הון וסיוע לעבירות מסהלבנת הון וסיוע לעבירות מס.

משרד המשפטים הודיע, כי ההחלטות לגבי יתר החשודים יתקבלו בהמשך – דהיינו לאחר פרישתו של ניצן בעוד עשרה ימים. החשוד העיקרי בעניינו טרם התקבלה החלטה הוא תת-אלוף (מיל.) אבריאל בר-יוסף, היה ראש מספן ציוד בחיל-הים והמשנה לראש המטה לביטחון לאומי.

ברקע לכתב החשדות עומדים היחסים הממושכים בין ישראל לבין מספנות טיסנקרופ בגרמניה, מהן רכשה ישראל תשע צוללות וארבע ספינות מגן. המדינה טוענת, כי המעורבים נטלו חלק ביחסי שוחד – אותו העניק גנור – כדי לקדם את עסקיה של טיסנקרופ מול חיל-הים.

יחסי השוחד בין גנור לבר-יוסף ומרום

על-פי כתבי החשדות, בין גנור לבר-יוסף היו יחסי היכרות על-רקע שירותם בחיל-הים. בפגישות עם גנור בשנת 2009, הציע לו בר-יוסף לפעול יחד על-מנת לקדם את מינויו של האחרון לסוכן טיסנקרופ בישראל, במקומו של שייקה ברקת שמילא תפקיד זה; בר-יוסף רצה להפיק לעצמו תועלת כספית מכך. בהתאם לסיכום בין השניים, נפגש בר-יוסף עם מרום, שהיה אז מפקד חיל-הים, על-מנת לרתום גם אותו לפעול למינויו של גנור; לתמיכתו של מרום הייתה חשיבות מכרעת.

השלושה נפגשו ולאחר מכן יזמו בר-יוסף ומרום ביקור בישראל של וולטר פרייטג, מנכ"ל המספנות באותה העת, אליה דאגו להביא את גנור. למחרת התקיימה פגישה בלשכתו של מרום בנוכחות פרייטג ובר-יוסף אליה הוזמן גם גנור, שלא היה לו כל מעמד שיצדיק זאת, בעוד ברקת לא הורשה להשתתף בפגישה. גנור פעל במהלך הביקור, תוך הסתייעות במרום ובבר-יוסף, להפגין בפני פרייטג את קשריו במערכות השלטון ובחיל-הים, על-מנת לקדם את מינויו. בר-יוסף דאג, בין היתר, לארגן פגישה בין שר האוצר דאז, יובל שטייניץ, לבין פרייטג.

לטענת הפרקליטות, בין גנור, מרום ובר-יוסף התגבשו "הבנה, הסכמה וציפייה" לפיה מרום ובר-יוסף יקבלו גמול מגנור בעד פעולתם לטובת מינויו ובעד קידום עסקות רכש כלי השיט במסגרת תפקידם. לאחר ביקורו של פרייטג בישראל, ובעקבות מהלכיהם של גנור, מרום ובר-יוסף, החל מו"מ בין גנור לטיסנקרופ שבסופו הוא מונה לסוכן התאגיד במקום ברקת.

גנור היה זכאי לעמלה של 3.7% מהעסקות העתידיות לרכש ספינות המדן, ובהמשך נקבע שיקבל עמלה של 2.5% ברכישת הצוללת השישית; בסך-הכל קיבל גנור מטיסנקרופ 10,402,971 אירו. מאז מינויו לסוכן התאגיד ובשנים שלאחר מכן, פעל גנור תוך שימוש בעובדי ציבור על-מנת לקדם את עסקיו, תוך הבטחות למתן שוחד וסיכום על מתן שוחד, כך שהם יקדמו את רכש כלי השיט ועמלותיו יגדלו – נאמר בכתב החשדות.

בכל תקופת כהונתו של בר-יוסף במל"ל, הוא הוביל את הטיפול בנושאי ספינות המגן והצוללות. הוא קיים קשר תכוף ואינטנסיבי עם גנור, ובמקביל פעל במסגרת תפקידו לקידום האינטרסים הכלכליים של גנור. מטרת הקשר הייתה למסור לגנור מידע ולסייע לו לקדם רכש כלי שיט מטיסנקרופ. מנקודת זמן מסוימת, דרש בר-יוסף לקבל את התמורה המובטחת: הן בבקשות שוחד ישירות באמצעות שי ברוש, מקורבו של בר-יוסף, והן בניסיון לבצע עסקות שונות עם גנור, מהן יפיק טובות הנאה. דרישות השוחד עמדו על מיליוני אירו, אותם גנור סירב לשלם.

לאחר מו"מ סיכם גנור עם ברוש, כי ישלם 120,000 אירו בעד פעולותיו של בר-יוסף, במסווה של חוזה ייעוץ כוזב. עד לתחילת החקירה, שילם גנור לברוש 420,000 שקל עבור בר-יוסף. התשלומים הועברו לברוש באמצעות העברות בנקאיות והוסוו בחשבוניות כוזבות. ב-2014, בעקבות פגישה בין גנור לברוש ובר-יוסף, החל בר-יוסף לדרוש בעצמו מגנור תשלום בסך מיליון דולר מחלקו בעסקת הצוללת השישית. בהמשך, דרש בר-יוסף מגנור מיליון דולר נוספים בגין עסקת ספינות המגן. גנור השיב, כי יוכל לשלם את התמורה בדרך של תיווך בעסקות נדל"ן שגנור יוציא לפועל, עסקות שבר-יוסף יוכל לקבל מהן דמי תיווך, אם ניתן יהיה להציג בכזב את העסקות כעסקות תיווך לגיטימיות.

על-פי כתבי החשדות, התגבשה גם בין גנור למרום הבנה, הסכמה וציפייה, בזמן שמרום כיהן כמפקד חיל-הים, לפיה מרום יקבל תגמול מ-גנור בעד פעולות שיבצע בעבורו כמפקד חיל-הים. לאחר שחרורו של מרום מצה"ל, הוא דרש לממש את ההבטחה. כדי להסוות את השוחד, סיכמו השניים כי גנור יציג אותו כתשלום תמורת העסקתו מרום כיועץ עצמאי של גנור. מאפריל 2014 ועד לנובמבר 2016, העביר גנור למרום 557,000 שקל. בגין מרום מצידו הנפיק חשבוניות כוזבות, לפיהן התשלומים ניתנו כביכול בעד ייעוץ בנושאים שונים.

יחסי השוחד בין גנור לשרן

עוד על-פי כתבי החשדות, לפני שנת 2008 ערך בר-יוסף, שהיה מצוי ביחסי עבודה וידידות עם שרן ועם שטייניץ, היכרות בין גנור לשרן. בשנת 2009 מונה שרן לראש המטה של שטייניץ. גנור ראה את שרן כגורם המקורב מאוד לשטייניץ, ומי שיכול לסייע בקידום עסקיו. כראש מטה שר האוצר פעל שרן לקידום ענייניו העסקיים השונים של גנור, ובראשם קידום רכש כלי השיט. בין היתר, שרן סייע לגנור לתאם פגישות עם שטייניץ, שנועדו לקידום העסקות ועסקיו של גנור, והעביר לו מידע בנוגע להתקדמות העסקות. בין גנור לשרן נוצרה הבנה שגנור יתגמל את שרן בעתיד.

באוקטובר 2012 סיים שרן את תפקידו במשרד האוצר, ושהה בתקופת צינון בטרם החל בתפקידו החדש בחברת קצא"א, אותו מילא בשנים 2014-2013. בדצמבר 2014 החל שרן לכהן בתפקיד מנהל לשכת ראש הממשלה ובהמשך שימש גם גם כראש הסגל במשרד ראש הממשלה, עד לסוף אוגוסט 2016. לטענת המדינה, גם בתפקידו בלשכת ראש הממשלה סייע שרן לקדם את עסקיו של גנור.

באמצע 2013 פנה שרן אל גנור בבקשה לשוחד בעד פעולותיו כרמ"ט שר האוצר, וזאת דרך אדם שלישי. בהוראת גנור מסר עוזרו צ'ק בסך 35,000 שקל לפקודת מקורב של שרן בעבור שרן. המקורב הפקיד את הצ'ק בחשבונו ומסר את מרבית תמורתו במזומן לרמי טייב, ששימש כעוזרו של שטייניץ, עבור שרן. התשלום הוסווה בחשבונית כוזבת בגין ייעוץ משפטי, שלא ניתן.

בנובמבר 2014 העביר גנור עוד 35,000 שקל עבור שרן, לבקשת האחרון, דרך חשבון שבבעלות צחי ליבר, חברו של שרן, במסווה של שירותי ייעוץ שקיבל כביכול גנור מליבר. באוגוסט 2016 העביר גנור 58,000 לחשבון חברה שבבעלות שותפו של ליבר, על-אף שלא קיבל כל שירות בתמורה. ליבר העביר לשרן את רובם של שני תשלומים אלו, שהיו שוחד בעד פעולותיו במשרדי האוצר וראש הממשלה.


יחסי השוחד בין גנור לזנדברג

על-פי כתב החשדות, בשנת 2009 הכיר גנור את זנדברג על-רקע רצונו לקשור קשרים עסקיים בישראל, שכן עד אותה עת עיקר פעילותו היה בנדל"ן באירופה. באוקטובר 2010 התמנה זנדברג ליו"ר קרן היסוד. במסגרת תפקידו, קיים זנדברג יחסי עבודה עם גורמי ממשל רבים ובהם מי ששימש באותה עת מנהל לשכת ראש הממשלה, אייל חיימובסקי.

גנור היה מעוניין באותה עת לקדם את המגעים לרכישת ספינות המגן ולקבל מידע בנוגע אליהם. לבקשת גנור, קבע זנדברג שלוש פגישות בין גנור לחיימובסקי. זנדברג השתתף בפגישות אלו תוך ניצול תפקידו ומעמדו כיו"ר קרן היסוד. בנוסף, ניצל זנדברג את מעמדו וקשריו על-מנת לשוחח עם עובדי ציבור אותם הכיר במסגרת תפקידו, על-מנת לקבל מידע שנועד לסייע לגנור לקדם את עסקות כלי השיט. בשנים 2016-2012 שילם גנור לזנדברג בתמורה 103,000 שקל בשבעה תשלומים, תוך שימוש בחשבוניות כוזבות.

הלבנת ההון של שמרון

בתחילת שנת 2013 התעניינה קרן המחקר ישראל-גרמניה, תאגיד סטטוטורי העוסק בשיתוף פעולה מדעי בין המדינות, באיתור אפיקים להשקעת עשרות מיליוני אירו, במוסדות בנקאיים או אפיקי השקעה אחרים. במסגרת תפקידה כמנכ"לית הקרן ביקשה עתליה רוזנבאום, שהייתה מקורבת לגנור, לאתר בנקים שוועדת ההשקעות תבחן אפשרות להשקעה בהם. רוזנבאום פנתה לגנור, שהציע לה לפנות לבנק קרדיט סוויס, ואף תיאם לה פגישה עם נציגיהם, במטרה לקבל מהבנק עמלת תיווך.

גנור ביקש להימנע מהצגתו כמתווך בעסקה, ולפיכך פנה לשמרון וביקש ממנו לחתום במקומו על העסקה. שמרון הסכים חתם על הסכם התיווך מול הבנק כמתווך, על-אף שלא תיווך בעסקה. הבנק העביר לחשבונו של שמרון שני תשלומים כעמלה לפי הסכם התיווך: האחד בסך 40,000 דולר והשני בסך 100,000 דולר שמרון העביר לגנור את הראשון, בניכוי עמלה בסך 20% וכנגד חשבונית כוזבת על "ייעוץ".

לפני העברת התשלום השני, החלה בדיקה מקדימה בפרשה זו. שמרון רצה להעביר לגנור את התשלום הנוסף – 80,000 דולר (שוב, לאחר עמלה של 20%) - דרך בנק דיסקונט. בנק זה סירב להעביר את הסכום לחשבון נאמנות שפתח שמרון, שכן תשובותיו של שמרון בנוגע לעילת העברת הכספים לא הניחו את דעת קצינת הציות של הבנק. לכן, פעלו גנור ושמרון להעביר את הכספים ישירות מחשבונו של שמרון בקרדיט סוויס לחשבונה של חברה שבבעלות גנור בבנק הפועלים. גם בנק הפועלים ביקש מהשניים מסמכים שיבהירו את מהות העסקה ביניהם. הם העבירו לבנק מכתבים שהציגו מצגים כוזבים ואלה הביאו לכך שהבנק אישר את ההעברה. בשל כך חשודים גנור ושמרון בעבירה על-פי חוק איסור הלבנת הון.

גנור ושרן חשודים גם, כי פעלו בניגוד להוראות חוק המפלגות במתן תרומות לשטייניץ בגובה העולה על המותר בחוק, תוך שימוש באנשי קש.