אין צורך בפנייה מוקדמת לרשות ציבורית לפני הגשת בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגדה, להשבת סכומים שגבתה שלא כדין. כך קובעת (יום ג', 17.12.19) נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, בראש בהרכב מורחב בן שבעה שופטים. בכך הפך בית המשפט את פסיקתו הקודמת בנושא, שניתנה בשנת 2015.

חוק תביעות ייצוגיות קובע, כי "תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר" תוגש בהסדר מיוחד, השונה מזה הנוגע לתביעות ייצוגיות אחרות. על-פי הסדר זה, יכולה הרשות להודיע שהיא חדלה מגביית אותו סכום, ואזי לא תידון התביעה - אם כי ניתן לפסוק גמול למבקש ושכר טירחה לבא-כוחו. בפסק הדין הקודם קבעו השופטים אליקים רובינשטיין, חנן מלצר וניל הנדל, כי בבקשות כאלו - יש חובה לפנות תחילה לרשות הציבורית, כדי לאפשר לה לחדול מן הגבייה. על-פי אותו פסק דין, הימנעות מפנייה מוקדמת עלולה להקטין את הגמול ושכר הטרחה.

היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, סבר שיש להותיר על-כנו את פסק הדין המקורי ואף להרחיב את תחולתו. לדעתו, יתרונותיה של הפנייה המוקדמת עולים לאין ערוך על חסרונותיה, ואף יש להטיל חובת פנייה מוקדמת גם בתביעות נגד רשות ב"כובעים" האחרים. מנדלבליט הוסיף, כי לרוב - הפנייה המוקדמת תוביל לקיצור תקופת הגבייה הבלתי-חוקית ואין ממש בחשש שהיא תגרום להארכתה.

בפסק הדין בדיון הנוסף קובעת חיות, כי אין מקום להטיל בפסיקה (להבדיל מתיקון חקיקה) חובת פנייה מוקדמת, שכן החוק אינו קובע חובה כזו - בניגוד להסדרים אחרים שנקבעו בחוק תביעות ייצוגיות לגבי רשויות - וכן לאור ההיסטוריה החקיקתית שלו, כאשר סוגיית המעמד
המיוחד שניתן לרשות בחוק נדונה באריכות רבה בהליך החקיקה. לדברי חיות, "פתח המילוט" שניתן לרשות הציבורית - לחדול מהגבייה וכך להימנע מתביעה - הוא ההסדר החילופי שקבע המחוקק (ואשר דומה במידה מסוימת לחובת מיצוי ההליכים), ואין להוסיף הסדר חילופי בדמות פנייה מוקדמת.

"הטלת חובה כזו יוצרת למעשה מנגנון כפול של פנייה מוקדמת שאין לו עיגון בחוק והיא מעוררת קשיים רבים שעל חלקם ניסו חברי [בפסק הדין המקורי] להתגבר בפתרונות יצירתיים,
אשר דומה כי הם מותחים מעבר לנדרש את גבולות החקיקה השיפוטית", אומרת חיות. היא גם מצביעה על קשיים משמעותיים שעלולה לעורר חובה כזו, ובהם העדר תמריץ כלכלי לפנות לגוף הציבורי אם בסופו של דבר לא תוגש התביעה, כך שייתכן שההליך הנחוץ כלל לא יינקט, והעדר מנגנון פיקוח של בית המשפט על הסכמות בין הצדדים - שלדבריה הוא "קושי משמעותי ביותר".

מלצר חזר בו מדעתו מפסק הדין המקורי והסכים, כי אין להטיל חובת פנייה. גם השופטים עוזי פוגלמן, יצחק עמית, נעם סולברג ודפנה ברק-ארז הסכימו עם חיות. הנדל נותר בדעתו כפי שהייתה בפסק הדין המקורי. לדבריו, עקרונות יסוד של המשפט המינהלי מחלחלים לתחום התביעות הייצוגיות, ואחד מהם הוא מיצוי ההליכים. לדבריו, שיקולי יעילות, טובת הקבוצה והאינטרס הציבורי מובילים לכך שיש להטיל חובת פנייה מוקדמת בהליכים ייצוגיים כאלה. גם חובת תום הלב והייצוג ההולם החלה על המבקשים ובאי-כוחם מובילה לאותה מסקנה, ממשיך הנדל.

בית המשפט העליון החזיר למכונו את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, בבקשה לתביעה ייצוגית נגד תאגיד המים מי הגליל. התאגיד הודיע לאחר הגשת הבקשה על הפסקת הגבייה בה עסקה - ריבית עודפת על תשלומים - והמחוזי פסק 10,000 שקל למבקש, יוסף אחמד יונס, ו-80,000 שקל לעורכי דינו. העליון ביטל תשלומים אלו, בשל העדר פנייה מוקדמת. כעת, כאמור, נקבע שוב שהסכומים ישולמו להם. את יונס ייצגו עוה"ד גרגורי פאוסט קורצ'מני, סבאר נאסר ואביטל קליין; את מי הגליל ייצגו עוה"ד אלי אליאס וטל קמר; את היועץ המשפטי ייצג עו"ד יואב שחם; ואת פורום מנהלי תאגידי המים - עו"ד נחמיה אבנרי.