יכול להיות, שבשעה שתפנו לבת/בן-זוגכם (ארשום במאמר הזה "בת-זוג" או "בת-זוגך", אבל כוונתי היא גם ללשון זכר כמובן, כלומר לבן-הזוג), תיתקלו בתגובה שהיא נפגעה מעצם העלאת הדרישה/הבקשה. היא תאמר לכם, שהיא המומה ופגועה, מחוסר האמון שלכם בה.
תתעודדו, אתם בחברה גדולה (וטובה).
רבים מכם מתעניינים ושואלים אותי, איך להציג לה את הנושא "נכון". איך "למזער נזקים". כתבתי על זה במאמר שנקרא "שלבים מקדימים". רבים מכם לחוצים מהעימות הצפוי איתה, עם בת-זוגכם. כתבתי על זה מאמר שכותרתו היא: "האם אתם בלחץ ומה יעזור".
לאחר שבחרתם איך לעשות את זה הכי נכון, חכם ורגיש שאפשר, אם עדיין יש התנגדות, כתבתי על כך בקצרה בהמשך למאמר הנ"ל, תחת הכותרת "שכנוע בן-הזוג".
אם אתם נמצאים במקום ששום דבר לא עוזר, ובת-הזוג שלכם עדיין פגועה, ומסרבת לעשות אתכם הסכם ממון, נשאלת השאלה, מה עושים? והשאלה, מציבה בפניכם קושי אמיתי.
אם תתעקשו, ותלכו על זה "עד הסוף", אתם חוששים אולי, לאבד את הקשר. ואם אתם כבר אחרי הזמנת אולם ואורחים לחתונה, זה עלול לעלות לכם בעוגמת נפש ובהוצאות לא מבוטלות. מצד שני, אם תוותרו, אתם חוששים שאותו נושא, אותו רכוש, שבגללו התעקשתם לחתום על ההסכם - יהיה שייך גם לה.
מה עושים? באמת בעיה קשה.
מאחר שאני עורך-דין הסכם ממון, העוסק אך ורק בתחום הזה, הייתי שותף ללא מעט דילמות כאלו של בני-זוג.
מניסיוני, אני מבקש לכתוב לכם (ואל תיעלבו), שהפגיעה הזו של בת-זוגכם, הסירוב המתמשך והעיקש הזה שלה, לחתום על ההסכם, לעיתים, איננו תמים ואמיתי כלל ועיקר. לעיתים, זהו ניסיון, בהחלט רווח, לנהל אתכם משא-ומתן, קר וקשוח, לגבי התוכן של ההסכם, במסווה של פגיעה רגשית.
אני לא כותב כאן, שזה איננו לגיטימי לנהל משא-ומתן על תוכן ההסדר. זה בסדר. אבל, כאשר זה מלווה ברגשות או רגשנות של פגיעה, וכתוצאה מכך גם "אולטימטום" לעיתים, זה איננו מקובל.
כי צריך להבין: בקשה לחתום על הסכם ממון, איננה פגיעה או הבעת חוסר אמון. ממש לא. אנחנו הרי חיים בתקופה, שבה אחוז המתגרשים, עולה על 50%. ובפרידה, כשאין הסכם ממון, כולם ניפגעים. גם הילדים. אז מה רע, בלהסדיר את זה מראש, ובכך למנוע סכסוך נוראי בבתי-המשפט?
וככל שבת-הזוג שלכם מתחפרת בפגיעתה ובסירובה, אני מציע לכם להתעורר מהעיוורון שאולי גורמת לכם אהבתכם אליה. תפקחו עיניים, ותבדקו, האם אתם נמצאים עם בת-הזוג הנכונה, כשותפתכם לחיים.
שימו לב, אם למשל הסירוב מתייחס גם לדירה למשל, שהיא שלכם עוד מלפני ההיכרות אפילו עם בת-זוגכם, האם היא מתנגדת להחרגת דירה כזו, מהשיתוף הזוגי. האם גם על זה היא איננה מוכנה לחתום. ואם כן, מה הסיבות שלה.
אם השיח הוא ענייני, ולא גורף, זה בסדר. לדוגמא: בת-זוגכם מבקשת שייקבע, שאם הקשר ביניכם יהיה ארוך, וטוב - אז באופן מדורג, יצומצמו פערים ביניכם. זה שיח ענייני. אבל אם היא "בונקר" - זה צריך להעלות לכם חשד או אי-נוחות. כתבתי על זה מאמר בשם: "
הסכם ממון עם בן-זוג חמדן". אנא תקראו את המאמר הזה, ותראו אם אתם מוצאים את עצמכם בתוכו.
ההמלצה שלי אליכם, אל תוותרו לבת-זוגכם על הסכם הממון. לא רק בגלל החשיבות שלו, לפרידה או לשמירה על הרכוש שלכם. אם בת-זוגכם לא מסוגלת לקבל ולהבין, שכיום זה עניין רווח, מובן ומתבקש, לעשות הסכם ממון, אם היא לא מגלה הבנה ורגישות לבקשה שלכם, זו שעת המבחן שלכם, לקשר עצמו.
אני אומר, דווקא כעת, אל תוותרו על הסכם הממון. ואני מוסיף ואומר, שבת-זוגכם, דווקא תעריך את ההתעקשות הצודקת שלכם, וזה יתרום לחיזוק הזוגיות שלכם (אם תעברו את זה בשלום).
עורך-דין אורי גנור, הוא עורך-דין להסכמי ממון וצוואות בלבד.
