רשות מקרקעי ישראל תשלם 36.3 מיליון שקל לעמותת "מעונות ילדים בישראל קריית הילד בירושלים", בעקבות פרויקט בנייה גדול על קרקע של העמותה בצפון ירושלים. כך קבע נשיא בית המשפט המחוזי בעיר,
אהרון פרקש.
העמותה חכרה מהרשות שבעה דונמים ברחוב סורוצקין בירושלים. בשנת 1996 חתמו העמותה ורמ"י על הסכם, אשר התיר לעמותה לפעול לשינוי התב"ע - והיא אכן קיבלה אישור להקים שבעה בניינים ובהם 204 דירות. במסגרת התוכנית, דרשה עיריית ירושלים מן העמותה להפריש 2,500 מ"ר לצורכי ציבור. העמותה מצידה ביקשה מהרשות להפחית שטח זה מן השטח תמורתו היא משלמת לה דמי חכירה, אך הדבר לא נעשה.
בינואר 2008 שילמה העמותה, תחת מחאה, דמי חכירה מהוונים בסך 123 מיליון שקל תמורת כל השטח - כולל החלקים שהופרשו לצורכי ציבור. לאחר שמונה שנים בהן ניסתה העמותה לשווא לקבל החזר על שטחי הציבור, היא הגישה תביעה בסך 39.5 מיליון שקל. לטענתה, רמ"י התעשרה על חשבונה, משום שהסכמתה של העמותה להפרשה לצורכי ציבור - היא שהביאה את העירייה להסתפק בהפרשה של 21% מהשטח, ולא 50%-40% כמקובל באיזורים החרדיים בעיר; רמ"י יצאה נשכרת מכך, משום שגם היא נהנתה מהבנייה המוגדלת במתחם.
פרקש אומר (24.11.19), כי אכן שטחי הבנייה הוגדלו בזכות ההפרשה לשטחי ציבור. לכאורה, רמ"י לא התעשרה שלא כדין - שהרי היא נהנתה מחוזה בין העמותה לעירייה ומשום שהעמותה פעלה בראש ובראשונה לטובת עצמה. אולם הוא ממשיך, תחושת הצדק והיושר נפגעת לנוכח העובדה שהרשות גם קיבלה דמי חכירה מוגדלים וגם יצאה נשכרת מפעילותה של העמותה - ולכן היא התעשרה שלא כדין.
רמ"י גם יצרה אצל העמותה ציפייה שתשקול בחיוב את פניותיה, ובמשך תשע שנים לא הבהירה שאין בכוונתה להפחית את דמי החכירה. פרקש קובע: "אין ספק כי הרשות ידעה כי היא עתידה להרוויח מן הפרויקט וכי האינטרס שלה היה 'לשבת על הגד"ר ולראות מה יכולה התובעת לפעול ומה יילד יום. התנהלות זו לטעמי עולה כדי חוסר תום לב ומזכה את התובעת בהכרה בשווי השטחים שהופרשו ובהפחתתם מדמי החכירה של הפרויקט, כדרישת התובעת מלכתחילה".
פרקש קבע, כי שווי השטחים שהופרשו לצורכי ציבור עמד בשנת 2008 על 26 מיליון שקל, ובצירוף ריבית והצמדה - על הרשות להחזיר לעמותה 36.3 מיליון שקל. הוא גם חייב אותה בתשלום הוצאות בסך 200,000 שקל. את העמותה ייצגו עוה"ד
אשר אקסלרד ועדי בארי, ואת רמ"י - עוה"ד רחל לסר והודיה יצחק.
מתחילים באיתמר בן-גביר שהוא השר לשגעון הלאומי - דיינו, עוברים לשר האוצר ששודד את הקופה הציבורית - דיינו, ושר המשפ...
