שרים בימין: נתנגד למדינה פלשתינית

לקראת דרמה מדינית? מסתמן: רה״מ בנימין נתניהו ויו”ר כחול לבן בני גנץ מתוכננים לצאת בשבוע הבא לוושינגטון לקראת הצגת תוכנית השלום האמריקנית.

שתי אורחות היו לנו כאן בלוס אנג׳לס, ד"ר ענת ברקו וברוק גולדשטין. ברצוני לספר על שתיהן. גם שני כינוסים של נוצרים היו לנו כאן בלוס אנג׳לס, וגם עליהם ברצוני לספר, וזאת בטור ההמשך לטור זה. כמו תמיד, העיר משופעת בריבוי אורחים ואירועים, והסיבה פשוטה: לֹוס אנג׳לס היא מרכז כוח והשפעה, אך יותר מכל, היא מכשיר כספומט, והכסף פשוט יוצא בקלות כה רבה המצדיקה ביקורים חוזרים ונשנים.

ביבי הפך את נעמה יששכר לגימיק בחירות שלו. מילא, העיקר שהיא תחזור כבר. זה עלה לעם ישראל (לפי מעריב) בעלות על מתחם אלכסנדר. מילא.

לצערי, גם בני גנץ החל לרקוד על-פי החליל של בצלאל סמוטריץ. מי שהנהיג לפני שנים מצעד בהמות נגד קהילת הלהט"ב, עלה דרגה ומצעיד היום מצעד מדינאים, הסותמים את הגולל על אפשרות של פתרון שלום מוסכם בין מדינה פלשתינית עצמאית ומדינת ישראל.

דומני שבכל שתי מערכות הבחירות האחרונות, אף מפלגה לא הציגה עמדה סדורה באשר לגישתה כלפי הבעיה של רצועת עזה. אולי אמירות כלליות על "החזרת ההרתעה" וכיוצא באלו אמירות סרק. כך יהיה ככל הנראה גם בבחירות הקרובות. מנגד, דומני שבתחום התקשורתי /אקדמאי הפכה רצועת עזה לאבן שואבת לכוח היצירה הישראלי הפורה. אין ספור הצעות והמלצות "מה לעשות עם עזה". חלק גדול מהן נראה לי מאוד רצוי אך לא ישים, וחלק אחר נראה לי מצחיק.