הרב ציון בוארון, לשעבר דיין בבית הדין הרבני הגדול, והרב משה צדקה, ראש ישיבת פורת יוסף בשכונת גאולה בירושלים, יפצו כל אחד ב-80,000 שקל אישה אותה הכפישו, לאחר שההכפשות גרמו להתנכלויות קשות שהובילו לנכותה הנפשית לצמיתות בשיעור של 30%. בית המשפט העליון הגדיל (22.1.20) את הסכום בו חויבו הרבנים, אם כי הקטין את הסכום הכולל שתקבל האישה.

מדובר בחרדית המתגוררת באחת משכונות ירושלים, המצויה בסכסוך גירושין קשה עם אביהם של תשעה מ-11 ילדיה. הסכסוך הוביל לטענות שווא לפיה האישה מנהלת בית בושת - בליבה של אותה שכונה חרדית - מזניחה את ילדיה, מתנהלת בעצמה בצורה מופקרת ועוסקת (יחד עם בן זוגה החדש) בהסעת שוהים בלתי חוקיים. ההכפשות פורסמו בשנת 2010 בידי העיתונאי עמיחי אתאלי באתר nrg ובאתר כיכר השבת.

הרב בוארון, הרב צדקה והרב יצחק כהן, שהיה רב שכונת שמואל הנביא, נתנו את ידיהם להכפשות בכך שחתמו על כרוזים (פשקווילים) חריפים נגד האישה (למרות ששמה לא הוזכר בהם). פשקווילים אנונימיים היו חמורים עוד יותר, הם כללו את שמה וכתובתה וקראו לקיים בה "ובערת הרע מקרבך". ההסתה הובילה להפגנות מול ביתה של האישה, עוברי אורח ירקו עליה ברחוב ונעשו שני נסיונות להצית את דירתה - כאשר השני שבהם עלול היה להסתיים באסון כאשר האישה וארבעה מילדיה נלכדו בלהבות.

שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, יהודית שבח, חייבה את שלושת הרבנים לשלם 125,000 שקל מתוך 635,000 שקל שפסקה בסך-הכל (כולל שכר טירחה והוצאות), באומרה שהם היו חייבים להבין את משמעות חתימתם של הפשקווילים. שבח קבעה, כי הפיצוי יתחלק לארבעה חלקים שווים: אתאלי; כיכר השבת; הרבנים בוארון, צדקה וכהן; והבעל לשעבר (דהיינו 160,000 שקל כל אחד).

השופטים נעם סולברג, יעל וילנר ועופר גרוסקופף הקטינו את הסכום הכולל ל-570,000 שקל, מתוכם ישלם כל אחד משלושת הרבנים 80,000 שקל; הבעל לשעבר ישלם 110,000 שקל; אתאלי וכיכר השבת ישלמו כל אחד 110,000 שקל. העליון גם קבע סכומים מוגדרים שישלם כל אחד מן הנתבעים, בעוד שבח קבעה שהחיוב יהיה ביחד ולחוד - מה שעלול היה להעמיס את רובו על כיכר השבת.

המשמעות היא, שהעליון הכפיל את הסכום הכולל שישלמו שלושת הרבנים. יש לראות זאת על-רקע קביעותיה העובדתיות של שבח, שנותרו בעינן: "הרבנים היו חייבים להעריך, לאור מעמדם הרם בקהילה ולאור היכרותם את הציבור, את השפעת הפשקוויל עליו התנוסס שמם על מאמיניהם, והיה עליהם להבין כי אלו יראו בו חיזוק, גושפנקא אף תמריץ לאותם עלונים אנונימיים שפנו לציבור הרחוב בקריאה 'מי לה' אלינו', 'ובערת הרע מקרבך', 'נתאסף כולנו על אשר יראת ה' בליבו לאמירת פרקי תהילים מול הבית בו הנגע איש בל יעדר'.

"אף שניתן היה להניח כי הרבנים יסתייגו מאותם עלונים אנונימיים, שאין להבינם אחרת מאשר קריאה לעשות שפטים בתובעת, יפרסמו הסתייגותם באופן כזה או אחר, אף יפעלו להרגעת הציבור ולהנמכת הלהבות, הרי שבפועל אירע ההפך. הם פעלו באופן המאשרר את המודעה שפורסמה בשמם, סירבו להסתייג ממנה, ובכך הוסיפו שמן למדורה הבוערת.

"הרב צדקה והרב כהן אף סירבו להיפגש עם התובעת שהגיעה לביתם, לא פעם ולא פעמיים, השאירה הודעות אצל נשותיהם, ולא שעו לתחינותיה לפרסם הכחשה באשר לחתימתם על הפשקוויל. הכתובת מבחינתם הייתה על הקיר". שבח גם מציינת, כי נסיון ההצתה הראשון בוצע יומיים לאחר שהרבנים חתמו על אותו פשקוויל, כך שקיים קשר סיבתי ישיר בין מעשיהם לבין נכותה של האישה.