המדריך לאמן (המזרחי) המתחיל

השדרן דידי הררי אמר לא מזמן, ובצדק, כי עתה "יש לחפש את האדם והאחרון במדינה שעדיין לא הופיע בטלוויזיה". ריבוי הכוכבים והמפורסמים, שכל כישרונם היה לעלות בזמן ובמקום הנכון מול המצלמה, גרמו לתופעה מעניינת דווקא בעיתונות. אלו רוצים להכתיב את הדור הבא של הכוכבים ולפיכך, מקדישים מדי שבוע לפחות ראיון אחד עם אמן מתחיל.

הרעיון פשוט, אם האמן אכן הצליח, מיד יפרסם העיתון שמי ששם עליו את האצבע הראשונה היה הוא ואם לא, ובכן מי זוכר מה נכתב לפני שבוע בעיתון?

מבלי להתייחס האם יש הבדל בין זמר מזרחי או לא, ועל כך הכל ישראלי. ההבדל בין ראיון עם אמן מזרחי מול אמן לא מזרחי הוא בולט. בעוד שהראשונים יוצגו תמיד כלא חכמים במיוחד, שכל כישרונם הוא סלסול וקצב, הרי שהשניים יוצגו תמיד ככשרוניים, מיוחדים, ובעיקר מיוסרים, ולא משנה שאף אחד לא מכיר אותם.

עבדכם הנאמן, מזרחי מן הסתם, התגייס למשימה של איזון בין שני הקצוות ומגיש לפניכם את עשרת כללי הזהב למתפרסם המזרחי המגיע לראשונה לראיון בעיתון. הכללים מתייחסים לכלל תחומי הבידור, הזמר והספורט, ומתייחס לשני המינים, השימוש בלשון זכר הוא מטעמי נוחות בלבד.

1) המפורסם המזרחי יצולם תמיד בפוזה מגוחכת - בבגד ים או בבגדים צעקניים כשברקע מכונית פאר. השתדל להימנע מכך ונסה להופיע בפוזה המאפיינת אומנים לא מזרחיים, היינו צילום פנים בתקריב, ומבט מהורהר, כך שהקורא יחשוב שלפחות חצי מהמדינה ועתידה מונח על כתפיו.

2) אם לא שירתת ביחידה קרבית או לחילופין בלהקה צבאית כמו אמנים אחרים, אל תאריך בסיפורים על שירותך הלא מעניין כשקמיסט או על השחרור המוקדם מהשירות, אלו רק יציגו אותך כמשתמט או כחייל עלוב.

3) סיפור חייך, העוני והמצוקה לא יקדמו את עניינך. אם תסתכל סביבך, תבחין שכל האזור בו גדלת נראה כזה, ואתה לא שונה. פעם סיפור חיים קשה היה מוכר ומצטלם, עכשיו זה כבר די נדוש.

4) אל תנסה לצבור אהדה ולהציג את תמימותך מול אמרגנים ואנשי עניין אחרים בעולם הבידור. הסיפורים על כך שהיה מגיע לך יותר ועל כך שהאמרגן הסתובב ברכבי פאר, בעוד אתה היית צריך להילחם בתשלומי הדוחות שלו, לא יוסיפו. איך שלא תנסה, בכתבה זה תמיד יראה עד כמה אתה טיפש ותו-לא.

5) כשישאלו אותך כיצד אתה רואה את בת זוגך האידיאלית, אל תענה שהיית רוצה שתבשל כמו אימא שלך. מה שנראה לך מזין ובסיסי, נתפס בעיני הקורא כשוביניזם מצוי שבטוח לא יעורר סימפטיה. מנגד, דוגמנית בשקל גם לא תוסיף. בלונד ברקע הופך את התמונה לצהובון זול.

6) אל תנסה לקבוע הגיגים ומשפטי חוכמה. איך שלא תרצה, המראיין מצידו יציג אותם כסתומים וכלא מובנים, ובמקרה הלא טוב - הם יגיעו לסטיקרים שינציחו את "חוכמתך". ראה לדוגמה את הכדורגלן אלון מזרחי.

7) כשישאלו אותך לגבי קולגות למקצוע, הימנע מלהפגין את יכולותיך מול אמנים אחרים והימנע מלהשתמש בתואר מלך. התואר ניתן על-ידי הקהל ולא האמנים עצמם. בכלל, מלך הוא תואר שניתן בדרך כלל אחרי שעוברים לעולם שכולו טוב. אהבת הקהל הפכפכה היא, אם כן תשתדל לפרגן, מעט פרגון חוסך המון הסברים והתפתלויות.

8) אל תתלונן על קיפוח. מי שרוצה לשמוע שירים מזרחיים לא חייב לחפש אותו בגלגל"צ, יש הרבה תחנות רדיו אחרות שכן משמיעים אותך. זכור: על קיפוח כולם מתלוננים, אתה לא היחיד. האמנים שנקראו מלכים הגיעו לכך, ולא בהכרח מהשמעה ברדיו. אז היה את שוק הקלטות, היום יש הורדות. ההופעות הן בכל מקרה מקור ההכנסה העיקרי.

9) אם אין לך מטען אידיאולוגי כזה או אחר, עדיף שלא תתבטא בנושאים פוליטיים, הפגנת מעורבות פוליטית היא הליכה על חבל דק מאוד. מוטב שתיאנח בכבדות כמו שאר חבריך לעולם הבידור ותאמר "אני אוהד את המדינה, אבל קשה לי עם מה שהולך בה", וכאן תסיים. מוטב לנקוט במבט מצועף משהו.

10) זכור, מטרת המראיין הוא להנציח את הסטיגמה של המזרחי הלא חכם. אל תאפשר זאת, מוטב שהראיון איתך יהיה "משעמם" מאשר מעניין ומזיק.

ולסיכום, פרסום באשר הוא, הוא רק פרסום. העיתונים של היום אינם משמשים יותר אפילו לא לעטיפת דגים. התגובות שיתקבלו, לטובה או לרעה, יתחלפו בתגובות אחרות בשבוע הבא.

עליך לחשוב על השיר הבא, הביצוע הבא. אמנים אמיתיים נחקקים בזכות כישרונם ולא לפי מספר ההופעות במדורי הפפראצי.