היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, מבקש (יום ד', 29.1.20) מוועדת הכנסת לדחות את בקשת החסינות של ח"כ חיים כץ. השר לשעבר מואשם במרמה והפרת אמונים בשל יחסיו עם איש שוק ההון מוטי בן-ארי, המואשם גם הוא במרמה וכן בשימוש במידע פנים, וזאת על-רקע השקעות במיליוני שקלים שניהל כץ בשנים 2015-2010.

מנדלבליט אומר, במכתב ששיגר ליו"ר הוועדה, ח"כ אבי ניסנקורן, כי מדובר במקרה חריג ביותר, בו יש להעמיד לדין חבר כנסת על פעולות שביצע במסגרת תפקידו. קיים שוני מהותי בין מקרה זה לבין פעולות אחרות של חברי כנסת לקידום חקיקה, וזאת בין היתר משום שכץ רימה את עמיתיו לכנסת ומנע מהם את המידע על מניעיו האמיתיים.

לטענת מנדלבליט, אף אחת מן העילות הקבועות בחוק להענקת חסינות אינה מתקיימת במקרה של כץ. אין הוא זכאי לחסינות מהותית, משום שזו מיועדת להגן רק על פעולות חוקיות של חברי הכנסת ולא על עבירות שלהם. אכן מדובר כאמור בכתב אישום חריג ביותר, אך הדבר אינו נובע מאפליה כפי שטוען כץ, אלא מכך שמעשיו היו חריגים ביותר, הן משום שהסתיר את מניעיו והן משום שהם נועדו לקדם אך ורק את האינטרסים האישיים שלו - ממשיך מנדלבליט.

עוד דוחה מנדלבליט את טענתו של כץ, לפיה אין להעמידו לדין משום שוועדת האתיקה כבר דנה במעשיו. אולם באותו הליך הוא מסר לוועדה מידע חלקי בלבד ומצגים כוזבים. לבסוף טוען מנדלבליט, כי ניהול ההליך לא יגרום לאפקט מצנן על חברי הכנסת (כפי שטוען כץ) ולא יפגע בצורה כזו בציבור. כץ לא הוכיח טענה זו, וממילא ניתן להעמיד לדין חבר כנסת על מעשיו לאחר תום כהונתו.

על-פי כתב האישום, באוקטובר 2010, ביוזמתו של בן-ארי, הניח כץ על שולחן הכנסת הצעת חוק פרטית - תיקון 44 לחוק ניירות ערך - שנועדה להביא לשינוי בסדר הנשייה של חברות המצויות בחדלות פירעון, כך שבעלי אג"ח "רגילים" יקדימו את בעלי השליטה בחברות. הדבר עשוי להביא לכך שבאופן מעשי, בעלי השליטה לא יקבלו בחזרה את חובות החברות כלפיהם.

לטענת המדינה, כץ ידע שלבן-ארי יש אינטרסים כלכליים מובהקים בנוגע לקידום הצעת החוק, הן מתוקף תפקידו בקבוצת אקוויטל של קובי מימון, והן באופן אישי, ולמרות זאת החליט לקדם את הצעת החוק שיזם בן-ארי. תיקון 44 עשוי היה להביא יתרון כלכלי משמעותי אקוויטל, לבן-ארי ולכץ עצמו, שהחזיק אף הוא באג"ח של חברות בקשיים.

לאחר אישור הצעת החוק בקריאה טרומית, פעל כץ לניתוב הדיון בה לוועדת הרווחה שבראשותו - למרות שהנושא אינו בתחום אחריותה - כדי להבטיח לעצמו שליטה בהליכי קידום הצעת החוק. לאחר שהצעת החוק אכן עברה לוועדה שבראשותו, זירז כץ את ההליכים, תוך שהוא הודף במהלך הדיונים חלק ניכר מהערותיהם של גורמי המקצוע. הצעת החוק אושרה בוועדה בתום שלושה דיונים, אשר התפרשו על פני חודש וחצי.

לטענת הפרקליטות, כץ ובן-ארי תיאמו הזרמת עשרות הוראות מסחר בני"ע. כתוצאה מהתיאום נקשרו עשרות עסקות, בהיקפים של מיליוני שקלים, לאורך ימים רבים ובמגוון ניירות ערך, באופן שהניב לכץ תועלת כלכלית. לאחר אישורו של תיקון 44, נאמר בכתב האישום, המשיך בן-ארי להעניק לכץ טובות הנאה כלכליות שונות. במקביל, ניסה כץ לקדם הצעת חוק נוספת שיזם בן-ארי, ולפיה בעלי שליטה בחברות שנקלעו לקשיים יהיו חייבים להחזיר את הדיבידנדים שקיבלו בחמש השנים הקודמות - הצעה שגם היא הייתה מיטיבה עם בן-ארי וקבוצת מימון.