פלשתיני תושב יהודה ושומרון שוהה מזה 17 שנים בישראל ללא אישור ומעורב בפעילות פלילית, בין היתר תוך ניצול מערכת בתי המשפט ובשל סחבת מצד הפרקליטות. כך עולה (יום ה', 30.1.20) מפסק דינו של בית המשפט העליון בעניינו של האיש, ששמו אסור בפרסום, ומבדיקת News1 בעתירות שהגיש.

הפלשתיני ביקש לראשונה בשנת 2003 מוועדת המאוימים לקבל היתר שהייה בישראל, ומאז הגיש שלוש בקשות נוספות. הבקשות נדחו, לאחר שהתברר שאין לו קשר לכוחות הביטחון (כלומר: הוא לא היה סייען) ולאחר שנמצא שאין ממש בטענותיו בדבר חשש לחייו בשטחי הרשות הפלשתינית. הוא עתר לראשונה לבג"ץ בשנת 2004, ובדצמבר 2005 נדחתה עתירתו, תוך שהמדינה מודיעה שתעניק לו "מעת לעת" אשרות שהייה לשלושה חודשים.

בשנת 2012 עתר האיש שוב, ב-18.6.12 הורה בג"ץ למדינה למסור תשובה מקדמית עד 2.7.12. התשובה נמסרה שלושה ימים מאוחר יותר, וב-13.7.12 הוצא צו ארעי המונע את גירושו עד להכרעה בעתירה. ב-6.9.12 הורה בג"ץ לאיש להודיע האם הוא עומד על עתירתו, וב-27.11.12 נקבע שהיא תועבר לדיון בפני הרכב. בתיק הממוחשב שבאתר בית המשפט העליון אין פסק דין באותה עתירה, אך בפסק הדין הנוכחי נאמר שהיא נדחתה.

בתחילת 2018 שב האיש ופנה לוועדת המאוימים - כאשר בכל אותה תקופה הוא ממשיך להתגורר בארץ שלא כחוק. הפעם הייתה בפיו גרסה שונה: הוא הודה שלא סייע בעצמו לכוחות הביטחון, אך טען שאביו היה סייען, שהוא העביר לאביו חלק מן המידע שמסר לישראל ושלפיכך יש לראותו כמשתף פעולה עקיף. עוד טען, כי הוא הוא נחשד, נחקר, עונה והורשע ברשות הפלשתינית בגין מותו של ילד, על לא עוול בכפו ונגזרו עליו 15 שנות מאסר בהעדרו. לאחר שגם פנייה זו נדחתה, הוא עתר שוב לבג"ץ.

ב-18.2.18 הוציא בג"ץ צו ארעי האוסר לגרש את האיש מישראל עד להכרעה בעתירה. המדינה הצטוותה למסור תגובה מקדמית עד 12.3.18, אך מסיבות שאינן ברורות מעיון בתיק - היא פנתה לבית המשפט רק בחודש יולי 2019 וביקשה דחייה. זו ניתנה לה ותגובתה הוגשה ב-2.10.19 - דהיינו שנה וחצי לאחר הוצאת הצו הארעי. בעתירה הועברה ב-24.10.19 לדיון בפני הרכב, אשר התקיים השבוע (29.1.20).

בתגובת המדינה נאמר: "מגיליון הרישום הפלילי של העותר עולה כי הוא הורשע במהלך שנת 2014 בביצוע כמה וכמה עבירות אלימות. בנוסף, ממשטרת ישראל נמסר כי התקבלו אצלה שורה של ידיעות, בהן גם עדכניות, הקושרות את העותר למעורבות בפלילים". המדינה לא הסבירה מדוע האיש לא גורש מישראל, למרות שהוא היה בידי המשטרה ואף הורשע.

בדחותו על הסף את העתירה אומר השופט נעם סולברג, כי האיש לא הציג שום טענה או ראיה חדשות שיש בהן כדי לשנות את פסק הדין מ-2005. הוא אומנם טוען כעת לראשונה שהורשע ונדון למאסר ברשות הפלשתינית, אך לא מדובר בעניין חדש אלא לכל היותר בעניין שהוסתר. "עתירה זו, כמו גם קודמתה, אינה אלא ניסיון
למקצה שיפורים, חרף מעשה בית דין. החומר שהובא לעיוננו, מבסס היטב את עמדת המשיבים".

סולברג מוסיף: "טענתו של העותר בעניין העונש הצפוי לו ברשות הפלשתינית, אינה מהווה עילה המצדיקה פנייה לוועדת המאוימים. מטרת הוועדה לסייע למסייעים או לנחשדים בסיוע; לא לעזור במציאת מקלט לחומקים מן הדין. עיון בגיליונו הפלילי של
העותר מלמד, כי מאז נתיישב בישראל - עברו הפלילי הלך ותפח ומסוכנותו גברה. אין אפוא הצדקה כלשהי להיעתר לעתירה, לבטח מקום שבו העותר עושה דין לעצמו, מתעלם מפסקי הדין המורים לו לשוב אל מקומו, ובינתיים שולח ידו בפלילים".

הפלשתיני חויב בתשלום הוצאות בסך 10,000 שקל. השופטים ענת ברון ודוד מינץ הסכימו עם סולברג. את הפלשתיני ייצג עו"ד יהונתן קמיל, ואת המדינה - עו"ד פנחס גורט.