מפקד משטרת מחוז ירושלים לשעבר, ניצב בדימוס ניסו שחם, נדון (יום ב', 10.2.20) לעשרה חודשי מאסר בפועל, לאחר שהורשע בהטרדה מינית, מרמה והפרת אמונים. את העונש גזר שופט בית משפט השלום בתל אביב, שמואל מלמד, אליו הועבר התיק לאחר שבית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של המדינה על זיכויו של שחם מרוב ההאשמות נגדו.

בספטמבר אשתקד קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב, כי שחם יצר שיטה שאפשרה לו לקיים יחסי מין עם שוטרות שהיו כפופות לו. שחם הואשם בשמונה פרשיות של קשרים מיניים עם שוטרות צעירות ממנו בהרבה שהיו כפופות לו. המדינה טענה, כי בכל המקרים הוא פעל בניגוד עניינים המגיע כדי עבירה פלילית, כאשר טיפל בענייניהן של אותן שוטרות. בחמישה מקרים יוחסו לו גם עבירות מין כלפיהן.

השופט בני שגיא (כיום במחוזי בתל אביב) זיכה את שחם כמעט מכל האישומים, למעט הטרדה מינית אחת, באומרו שיש לבחון כל מקרה לעצמו - וכי בחינה כזאת מעלה שלכל היותר פעל שחם בניגוד עניינים שאינו פלילי. הוא גזר עליו 240 שעות שירות לתועלת הציבור (של"צ). שופטי המחוזי דחו את גישתו של שגיא ואמרו שיש להסתכל על התמונה בכללותה, המלמדת על התנהגות פלילית מובהקת.

לדברי המחוזי, "המדובר בשיטת מיזוג שבין יחסים אינטימיים עם כפיפות לבין עיסוק בתנאי שירותן במשטרה שפיתח שחם והפעיל לאורך שנים... אין ולא צריך להיות קושי מיוחד לזהות את התנהלותו של שחם ככזו המגבשת את מעשיו לעבירה של מרמה והפרת אמונים.

"המדובר בהתנהלות כוללת, ממושכת וחוזרת של קצין משטרה בכיר המצוי ברום ההירארכיה הארגונית, שרק מעטים בכירים ממנו, היוצר שוב ושוב זיקה אישית חריגה ואסורה על-פי הדין המשמעתי וכללי ההתנהלות המחייבים בדמות קשרים מיניים עם שוטרות צעירות שדרגתן נמוכה, תוך ניצול מעמדו ותפקידו, כל זאת מבלי לחשוף את דבר הזיקה החריגה. כך, אף מבלי שאותו קצין ייזקק להחליט בעניינן של השוטרות. ובמקרה דנן - קל וחומר שכך, בשים לב לכך ששחם לא טרח למשוך את ידיו מקבלת החלטות בעניינן".

מלמד מצטט בגזר הדין את תסקיר שירות המבחן, ולפיו שחם מתקשה לקבל את הרשעתו, רואה את עצמו כמצוי במאבק ואינו פנוי לחשבון נפש על התנהגותו. בהערכת המסוכנות נקבע, כי שחם מהווה סכנה ברמה בינונית לנשים המצויות תחת מרותו. אותה גישה ניכרה גם בדבריו של שחם בבית המשפט, בהם שב וכפר בעבירות שיוחסו לו ולא ביקש את סליחתן של השוטרות.

מלמד אומר: "הנאשם עושה הפרדה בין קשריו האינטימיים לבין ההחלטות שקיבל לגבי אותן נשים. הפרדה זו יוצרת פער עצום בין יכולתו להכיר בפגיעה בערך המוגן לבין המציאות. הערך המוגן הוא לא הפגיעה בנשים כפי שתופס זאת הנאשם, אלא הפגיעה באמון הציבור" - שהיא קשה, הן לגבי הציבור בכללותו והן לגבי השוטרים. "הגיע הזמן כי בארגונים ציבוריים הפועלים בצורה היררכית יפנימו, כי הקץ ל'קשרים'" וכי הקידום נעשה על בסיס ענייני בלבד, מעיר מלמד.

עוד קובע מלמד, כי מדובר בריבוי מקרים ולא בעבירה אחת מתמשכת, וכי הדבר מהווה שיקול נוסף לחומרה. הוא קבע את מתחם הענישה בין מאסר על תנאי לבין 18 חודשי מאסר. בשיקולים הספציפיים מצביע מלמד על הפגיעה הקשה במשפחתו של שחם, על פיטוריו מהמשטרה, על העדר החרטה והימנעותו של שחם מלתקן את הנזקים שגרם, על תרומתו לחברה בשירותו הצבאי והמשטרתי ועל חלוף הזמן (כתב האישום הוגש בשנת 2013).

מלמד מוסיף: "במקרה הנוכחי הרתעת הרבים ביחד עם עיקרון ההלימה הם השיקול היחיד שרלוונטי במצבו של הנאשם. זאת בהתחשב, כי הנאשם אינו משרת יותר במשטרה והסיכון להישנות עבירות או להרתיע עצמו מביצוע עבירות אינו רלוונטי. כמו גם הנאשם אינו מעוניין בהליך שיקומי וגם שיקול זה אינו רלוונטי. לעניין שיקול הרתעת הרבים, מוצא המחוקק להנחות את בית המשפט להחמיר בענישה וזאת בתוך מתחם הענישה".

מלמד גם הטיל על שחם קנס בסך 7,500 שקל וחייב אותו לפצות 3,500 שקל לשלוש מן המתלוננות. את המדינה ייצגו עוה"ד רונן יצחק וליאת יונניאן, ואת שחם - עוה"ד בועז בן-צור ודקלה סירקיס.