בית המשפט העליון, בצעד חריג של ערכאת ערעור, החמיר ב-80% את עונשו של אדם שהורשע בתקיפת רופא ואח במרפאת קופת חולים מאוחדת בביתר עילית. בעוד השופט המחוזי רפי כרמל גזר על האיש עשרה חודשי מאסר, השופטת יעל וילנר הטילה עליו 18 חודשי מאסר.

יצחק זגורי תקף את הרופא, ממוצא ערבי, לאחר שזה הסביר לו, כי אינו יכול לטפל באחיו (שסבל מחתך עמוק בידו) משום שהסניף מיועד למבוטחי המאוחדת בלבד, והציע להם לפנות לסניף העזרה הראשונה של רשת טרם. זגורי ושלושה אחרים שהיו עימו היכו את הרופא, קיללו את הרופא תוך התייחסות למוצאו וניסו לפרוץ לחדר בו מצא מקלט. לאחר מכן הניף זגורי סכין כלפי האח ואיים עליו. ידו של הרופא נשברה והוא נשרט בראשו. זגורי הודה בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, איומים והחזקת סכין - עבירות שהעונשים המירביים המצטברים עליהן הם 22 שנות מאסר.

כרמל, שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, קבע את מתחם הענישה על 36-10 חודשי מאסר, ומיקם את זגורי בתחתיתו בשל גילו הצעיר, העדר עבר פלילי, הודאה וחרטה. זאת, למרות שהרחיב את הדיבור על חומרת העבירה, ולמרות ששירות המבחן הצביע על כך שזגורי מצדיק את השימוש באלימות. וילנר מציינת, כי כרמל התעלם מפסק הדין מן הנזק שנגרם לרופא, אשר עזב את מקום עבודתו בעקבות האירוע.

שני הצדדים ערערו על העונש, וכאמור וילנר קיבלה את ערעור המדינה. "בית משפט זה עמד לא אחת על החומרה הגלומה בעבירות אלימות ועל הצורך בהרתעה מפני ביצוען. זאת, מחמת פגיעתן האנושה בזכותו של אדם לשלמות גופו, לביטחון ולכבוד, ולא כל שכן בנסיבות המחמירות בהן נעברו העבירות בענייננו", היא אומרת.

וילנר מוצאת חומרה כפולה ומכופלת במעשיו של זגורי. האחת: התייחסותו למוצאו הערבי של הרופא, גם אם לא הורשע בכך שפעל מתוך מניעים גזעניים. "ביטויים מעין אלה משווים נופך נוסף של חומרה וכיעור למעשי האלימות המתוארים - הם ראויים לכל גינוי והוקעה. מקומם לא יכירנו במדינת חוק מתוקנת, ויש לפעול בנחישות למיגורם".

השנייה: העובדה שהעבירות בוצעו כלפי אנשי צוות רפואי. וילנר אומרת: "אין להשלים עם מצב בו אנשי צוות רפואי, האמונים על צרכיו החיוניים של הציבור, יחושו כי הם מאוימים או ימצאו עצמם מוכים ומותקפים על-ידי מטופל או בני משפחתו בעת שהם עושים את מלאכתם נאמנה. שומה עלינו כחברה מתוקנת להבטיח כי אנשי הצוות הרפואי הפועלים יום-יום תחת עומסים כבדים, במסירות ובהתמדה, יוכלו לבצע את מלאכתם כשהם חשים בטוחים ומוגנים, וללא כל מורא".

עוד מדגישה וילנר, כי אלימות כלפי אנשי צוות רפואי פוגעת גם בחולים הנזקקים לשירותיהם. "מעשים אלה מחייבים, אפוא, ענישה מחמירה - אשר תבטא גמול ראוי בגין הפגיעות האמורות, וכן תשמש אמצעי להרתעת הרבים מפני ביצועם. זאת, בייחוד על-רקע המציאות בימינו, בה נוכחים אנו לצערנו כי איומים על רופאים ואחיות ואף תקיפתם של אנשי צוות רפואי - הינם חזון נפרץ".

וילנר מצאה טעויות נוספות בגזר דינו של כרמל. הוא אמר שזגורי נעדר עבר פלילי - בעוד שבפועל הוא הורשע בעבירות אלימות ואיומים. כרמל גם התעלם כאמור מן הנזקים הקשים שנגרמו לרופא, ולא נתן משקל מספיק לכך שזגורי לא נטל אחריות מלאה על מעשיו. היא גם חייבה את זגורי לפצות את הרופא ב-10,000 שקל, ואת האח - ב-2,000 שקל; כרמל לא חייב אותו בפיצוי כלשהו.

השופט מני מזוז הדגיש, כי גם כעת לא מדובר בעונש הראוי לתקיפת עובדי רפואה, משום שערכאת הערעור אינה ממצה את הדין. השופט עופר גרוסקופף הסכים עם וילנר ומזוז. את המדינה ייצג עו"ד ארז בן-ארויה, ואת זגורי - עו"ד חגית רייזמן-אבודרהם.