כנסת-ישראל מקדישה היום את ישיבתה לזכרו של
מאיר עמית, מעמודי התווך של ביטחון ישראל ועצמתה. סיפור חייו של מאיר עמית הוא סיפורה של תקומת ישראל בארצו, ביטחונה וביסוסה. בן למשפחת סלוצקי בטבריה, חניך הגימנסיה הריאלית בת"א וחבר קיבוץ "אלונים". מאיר של "ההגנה" וקרבות מלחמת השחרור-מ-מ"פ בקרבות משמר העמק והגליל התחתון ועד למג"ד ב"גולני" במבצע "עובדה" - בואכה אילת. מאיר, כמח"ט גולני בקרב המר של תל מוטילה, וראש אג"מ, המתכנן העיקרי והמפקד בפועל מה"בור" של אג"מ מבצעים על "מבצע קדש", פצוע הצניחה - שאת כאבה נשא עמו כל חייו. והסטודנט בקולומביה.
ואז, תפנית. מאיר, המנוסה הבכיר, הבשל והסמכותי ביותר בין אלופי המטכ"ל מתמנה לר' אמ"ן, וזמן קצר לאחר מכן במקביל, מבלי לפשוט מדים, תוך כדי משבר הטילים המצריים וכמינוי אחרון של בן-גוריון, מתמנה מאיר גם לראש המוסד. הרמוניה כזאת בין אמ"ן למוסד לא הייתה מעולם, ולא תיתכן עוד. הייתי אז סגן משנה, מפקד צוות צעיר בסיירת מטכ"ל. שם, אז, פגשתי בו לראשונה. אין מילים לתאר את השפעת מינויו של מאיר לר' אמ"ן. כמו זרם חשמלי עבר בחיל כולו. חיל שהיה קצת איטי וכבד, שראה עצמו עד אז בעיקר כחיל של הערכות, דיונים איסוף גלוי, קשרי חוץ ומעט טכנולוגיה.
אישיותו המגנטית, סמכותו ומשקלו בתוך המטכ"ל, מעורבותו החזקה בכל פרט מבצעי, ומעל לכל, מגע הקסם של מנהיגות - מאתגרת, תובענית, מציבה יעדים גבוהים, נותנת לנו, המבצעים, תחושת גיבוי מוחלט. גם במקום שבו ההעזה, שלנו ושלו, עלולה לעיתים להוביל לכישלון. אמון בנו, ולקיחת אחריות שלו. נכונות להחלטות קשות בתנאי אי-ודאות.
אין שני למאיר עמית בתרומה להפיכת חיל המודיעין למכשיר מבצעי חד, ייחודי ופורץ דרך ולבית היוצר להבקעות טכנולוגיות בשירות ההתרעה, דרך בניית קבוצות איכות אנושיות, שהשפעתן ניכרת גם היום, שנות דור לאחר מכן, ברחבי החברה כולה ובמערך ההיי-טק הישראלי ובמיצובו בעולם. בהבחנתו החדה כתער, לעיתים אכזרית - בין עיקר לטפל, בחוסר סבלנותו לברברת ולחיפושי כבוד.
בהבנתו, שלא המדרש עיקר, אלא המעשה. בדבקותו במשימה, ובנכונותו לקבל פעם אחר פעם באומץ החלטות קשות ומסוכנות ולעמוד עליהן, ואיתן, כל עוד לא השתנו מיסודן הנסיבות. בכל אלה קבע מאיר את היעדים, ההישגים, הנורמות הפנימיות והתפיסה העצמית, המבצעית, המשרתת, של קהיליית המודיעין הישראלית לשנות דור קדימה.
ההישגים לא איחרו לבוא - חלקם הגדול לא ניתן לפרטם גם היום, חלקם נודעו מאז לציבור, ובהם הבאת מטוס המיג 21. מהעמקת קשרי המוסד - מכורדיסטן ומרוקו ועד ארה"ב. לא מקרה הוא שבשיאה של "תקופת ההמתנה" טרם פתיחת מלחמת ששת הימים היה זה מאיר עמית, האיש שנשלח בעקבות אבא אבן, שוב לוושינגטון, כדי להבטיח ולוודא קיום התשתית המדינית למערכה העומדת לפרוץ.
עם שחרורו פנה מאיר כעניין המובן מאליו, אל הובלת התחום הכלכלי, הרגל האחרת של ביטחון אמיתי, והתייצב בראש "כור תעשיות" שהיה אז הקונצרן הכלכלי הגדול במדינה. עם אורה הנצחית לצידו, אני זוכר אותו בתנופת התעשיה במטה כור, כאילו הוא עדיין באמ"ן או במוסד.
מאיר לא אהב את הפוליטיקה, ורבים מהפוליטיקאים נראו לו "מרחפים", (Surfing בלשונו) או מניפולטיביים ומרוכזים בעצמם. משהו בטמפרמנט העשייה שלו ובאתוס השירות ואחדות המטרה שהביא איתו מכל מסלול חייו עמד בדיסוננס חריף לפרקסיס הפוליטי. מאיר התפטר מתפקידו כשר ברגע שהבחין בפעולה של הממשלה או ראש הממשלה, שלא התאימה למה שלדעתו לקחו על עצמם מול הבוחר. כזה היה האיש, וזו הייתה, בלי חשבון פוליטי, האמת הפנימית שלו.
מכל הפוליטיקאים שהכיר, העריך את בן-גוריון, כמנהיג. ואת פינחס ספיר - כאיש מעשה עם רגליים נטועות עמוק באדמה. מחבריו בממשלת הליכוד ובד"ש התאכזב ומהר. הברק חזר לעיניו כשחזר אל אהבותיו הישנות: גופי הכלכלה הגדולים, בהם כיהן כדירקטור, וחברת חלל תקשורת ששילבה בעיניו נגיעה בעתיד ומענה לצרכים ייחודיים של מדינת ישראל.
אבל בעיקר מצא מאיר סיפוק בהתמסרותו לפרויקט מורשת המודיעין, שלא היה קם ולא מתקיים כמפעל חינוכי, חי ונושם, ללא יוזמתו ומרצו האינסופיים. מאיר רדה בנו בעניין הזה ביד רמה כשהיינו כבר ר' אמ"ן ורמטכ"לים בכל מה שקשור למרכז. בשנת 2003 זכה מאיר, בצדק, בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.
מאיר אנושי תמיד, ואיש של חברים. בדאגת אמת בכל נפתולי ההתמודדות עם נפילתו ותלייתו של אלי כהן הי"ד. במאבק על החזרת עצורי פרשת "עסק הביש" ממצרים. בקשר עם חברים מכל מסלול חייו הביטחוני, כשהוא כבר בעולם הכלכלי. ומי יכול לשכוח, גם במסיבות הרעים של יום העצמאות, בחצר ביתו ברמת-גן, עם כל מי שיש להם "מניות יסוד" בהקמתה וביטחונה של ישראל.
יונה, הבנות הנכדים והנינים, המשפחה - מעטים זכו כמותכם לבעל, אב וסב, ובן משפחה שהיה אדם בביתו ואיש גדול בצאתו ובחותם שהותיר על עמנו. אנחנו זוכרים ונזכור את מאיר עמית בכל דרכנו ומעשינו. יהי זכרו ברוך.
