מרכז אדוה מפרסם (יום ה', 20.2.20) את הדוח השנתי "תמונת מצב חברתית", שחובר על-ידי ד”ר שלמה סבירסקי, אתי קונור־אטיאס ואביב ליברמן. מהנתונים עולה כי הצמיחה הפכה להיות היעד הראשי של המדיניות הכלכלית, אלא שכיום צמיחה כשלעצמה אינה מובילה בהכרח לשיפור ברמת החיים של האוכלוסייה. כוחות השוק החופשי הוליכו, בין השאר, להתהוותה של שכבת משפחות וקבוצות עסקיות שצברו עושר רב וכוח ציבורי המאפשרים להן להשפיע על כיווני פיתוח, על מדיניות מיסוי ועל דפוסי העסקה. מדובר בשכבה חברתית - "המאון העליון" ובתוכו "האלפיון העליון" - שאין עליה נתונים רשמיים סדירים, דבר המעוות את תמונת האי שוויון בישראל.

ההוצאה הממשלתית האזרחית בישראל היא בין הנמוכות בקרב ארצות ה-OECD. המשמעות המעשית היא שהממשלה אינה מממנת את שירותיה - בריאות, חינוך, השכלה גבוהה - ברמה המקובלת בארצות המערב. נטלהמימון מועבר אל כיסי הציבור ובעיקר המעמד הבינוני, שהוא מן המצומקים בארצות ה-OECD.

דוח "תמונת המצב החברתית 2020" מעלה כי הגידול הרב ביותר נרשם בהכנסות של המאון העליון. ההכנסה הממוצעת של המאון העליון של משקי הבית שבראשם שכיר/ה עמדה על 138.7 אלף שקלים (2018), לא זו בלבד שהיא גבוהה פי 8 מזו של העשירון החמישי אלא שהיא גבוהה משמעותית - פי 2.4 - גם מההכנסה הממוצעת של תשעת המאונים הנותרים של העשירון העליון.

בשלוש השנים האחרונות, 2018-2016, בעוד שהכנסתו של המאון העליון גדלה ב-20%, זו של שאר העשירון העליון וזאת של העשירון החמישי גדלה בכ-10% בלבד.

הכנסה כוללת של משקי הבית - העשירון העליון מכניס פי 12 מהתחתון ב-2018, בעשירון העליון של משקי בית שבראשם שכיר/ה, ההכנסה החודשית הממוצעת ברוטו עמדה על 66,584 שקלים. פי 12 מן ההכנסה המקבילה של משקי בית בעשירון התחתון, שעמדה על 5,501 ש"ח.

הגידול בשכר נמוך מהגידול בצמיחה: בעבר, במהלך שני העשורים שבין 1968 ל-1989, הגידול בתמ"ג לנפש היה מלווה בעלייה מקבילה של השכר הריאלי. אלא שבתחילת שנות ה-1990 נפתח פער בין השניים, כאשר התמ"ג לנפש החל לגדוליותר מן השכר הממוצע. בשנים 2014-2013 הגיע הפער בין שיעור הגידול בתמ"ג לנפש ובין שיעור הגידול בשכר הריאלי לשיא.

מעל חמישית מהישראלים משתכרים שכר נמוך מאד: ב-2017, 22.6% מן השכירים בישראל מקבלים שכר נמוך, נתון המציב את ישראל במקום גבוה ולא מחמיא בהשוואה לארצות המערב, שבהן השיעור הממוצע הוא 15.4%. ה-OECD מגדיר שכר נמוך כשכר שאינו עולה על שני שלישים השכר החציוני במשק והואכולל תחת מושג זה רק שכירים העובדים במשרה מלאה.

גידול בשיעור המשתכרים עד שכר מינימום: ב-2017, שיעור המשתכרים עד שכר מינימום עמד על 33.6%. שנתיים קודם לכן, ב-2015, הוא עמד על 30.8%. ראיה לכך שרבות מן המשרות שנוספו למשק היו בשכר מינימום.

הגידול הרב ביותר במשתכרים עד שכר מינימום - ביישובים הערבים: שיעור המשתכרים שכר מינימום גדל בכל קבוצות היישובים, אולם הגידול הרב ביותר נרשם ביישובים הערביים. להלן השיעור לפי קבוצות יישוב בשנת 2017, בסדריורד: התנחלויות חרדיות - 55%; יישובים ערביים - 45%; עיירות הפיתוח - 37%; התנחלויות לא חרדיות - 31%; יישובים מבוססים - 26%.

פירמידת השכר לפי מוצא, מגדר ולאום אינה משתנה: ב-2018, בראש טבלת השכר ניצבו גברים אשכנזים דור ראשון שעלו עד 1989, עם שכר ממוצע של 18,772 ש"ח; אחריהם גברים אשכנזים מדור שני, עם 16,483 ש"ח; גברים מזרחיםדור שני, עם 14,153 ש"ח; גברים מזרחים מדור ראשון שעלו עד 1989, עם 13,578 ש"ח; גברים אשכנזים שעלו לאחר 1990, עם 13,179 ש"ח; ונשים אשכנזיות דור ראשון שעלו עד 1989, עם 11,918 ש"ח. בתחתית הטבלה מצויות נשים ערביות ונשים יהודיות יוצאות אתיופיה - 5,722 ₪ ו-5,619 שקלים, בהתאמה.

ב-2018 לכמעט מחצית ממשקי הבית שבראשם מבוגר/ת בגילאי 67 ומעלה לא הייתה כלל הכנסה מפנסיה: בשנת 2018, פחות ממחצית משקי הבית בעשירון התחתון שבראשם שכיר או עצמאי הפרישו לחיסכון פנסיוני - 47.2%, בעשירון השנייהשיעור עמד על 63.8% ובעשירון השלישי על 74.9%. מהעשירון הרביעי ואילך שיעור ההפרשה לחיסכון פנסיוני עמד על הטווח שבין 83% ל-88%. בסך הכול, בשנת 2018 ל-20.7% ממשקי הבית שהעומד/ת בראשם הוא/היא שכיר/ה או עצמאי/ת לא הייתה כלל הפרשה לפנסיה. בשנת 2018, ל-44.7% ממשקיהבית שבראשם עומד מבוגר/ת בגילאי 67 ומעלה לא הייתה כלל הכנסה מפנסיה.

ישראל היא בעלת מעמד בינוני מן המצומקים בארצות ה-OECD: רק 53.8% ממשקי הבית הישראלים נמנים עם המעמד הבינוני. ישראל היא בעלת מעמד בינוני מן המצומקים בארצות ה-OECD, קטן מזה של כל החברות האירופיות בארגון למעט אסטוניה וליטא.

כרבע ממשקי הבית מצויים בעוני או בקרבתו: חיבור של משקי הבית שמתחת לקו העוני ושל משקי בית הקרובים לעוני (משקי בית שהכנסתם היא בטווח שבין קו העוני ל-25% מעל קו העוני) מעלה כי בין 2003 ל-2012, שני הרבדיםהקיפו כ-28% מכלל משקי הבית. ב-2016 נרשמה ירידה ל-26.6%. בשנת 2018 נרשמה ירידה נוספת בתחולת העוני הרשמית ויחד עם אוכלוסיית קרבת העוני עמד השיעור הכולל על 26% ממשקי הבית - אחת מכל ארבע משפחות לערך. אך יש לציין כי חלק מן הירידה בתחולת העוני הרשמית ב-2018 מוסברעל-ידי דגימה חסרה של האוכלוסייה במזרח ירושלים.

אי השוויון הצטמצם במקצת אך הוא עדיין גבוה מאד: מדד הג'יני המעודכן ביותר שפרסם המוסד לביטוח לאומי הוא לשנת 2018 - 0.3559. זהו הנתון הנמוך ביותר מזה כשני עשורים. עם זאת, הוא עדיין גבוה מזה של רוב המדינותהחברות בארגון ה-OECD.

השכלה גבוהה - רק אחד משלושה מגיע: רק 32.7% ממי שנמנו עם גילאי 17 ב-2010 הגיעו עד ל-2018 לאחד המוסדות להשכלה גבוהה בישראל.

פערים גדולים גם בהשקעה בחינוך בלתי פורמלי: בשנת 2018, ההוצאה הכספית לילדים עד גיל 18 על שיעורי עזר וחוגים עלתה עם המעמד הכלכלי של משק הבית. במשקי בית יהודיים, ההוצאה לילד על שיעורי עזר וחוגים ברובד הגבוה עמדה בממוצע על 401 שקלים לחודש - פי 10 מזו של ילד המצוי מתחת לקו העוני או בקרבתו. במשקי בית ערביים, ההוצאה ברובד הבינוני עמדה בממוצע על 100 שקלים לחודש לערך - פי 5 מזו של ילדה מצוי מתחת לקו העוני.

דיור - 70% מההכנסות משכר דירה מועברות למשקי בית ב-3 העשירונים העליונים: שכירות פרטית היא ביסודה הסדר של העברת הון מהשכבות מעוטות ההכנסה אל השכבות המבוססות.בשנת 2018, סך ההכנסה משכר דירה עמדה על 17.06 מיליארד שקלים. מתוך מהכנסה זו, 7.18 מיליארד שקלים הגיעו לעשירון העליון, 3.1 מיליארד שקלים הגיעו לעשירון התשיעי, ו -1.7 מיליארד שקלים לעשירון השמיני. כלומר - שלושת העשירונים הגבוהים קיבלו, ביחד, 70% מסך הכנסות משכר דירה של כלל משקי הבית, כאשר העשירון העליון לבדו גרף כ-42% מהכנסה זו.

מערכת הבריאות - תמותת התינוקות בירידה, אך שיעורה כפול בקרב משפחות ערביות: ביצועי מערכת הבריאות הציבורית מעניקים לישראל מעמד מכובד בשורות המדינות המפותחות. לדוגמה שיעור תמותת התינוקות: ב-2017 עמד השיעור על 3.1 ל-1,000 לידות חי, שיעור שהציב את ישראל במקום טוב בקרב ארצות ה-OECD . ועם זאת, בשנת 2018, שיעור תמותת התינוקות בקרב ערבים - 4.8 - היה גבוה מזה של יהודים ואחרים - 2.5.

הביטוחים המשלימים והפרטיים הפכו לעסק פיננסי אדיר ממדים: בשנת 2000, ההוצאה של משקי בית על ביטוחים משלימים, ופרטיים ועל השתתפות עבור תרופות וטיפולים עמדה על 4.6 מיליארד ש"ח (במחירי 2018); ב-2018 היא גדלה עד כדי 14.4 מיליארד ש"ח.