עו"ד
שמואל אריאלי העלים בשנים 2012-2003 הכנסות בסך 1.7 מיליון שקל שהיו לו משמונה דירות שבבעלותו בתל אביב, הרצליה ונתניה, תוך שהוא מנצל לרעה את הידע המשפטי שברשותו. כך קובע (יום ב', 17.2.20) שופט בית משפט השלום בתל אביב,
שאול אבינור, אשר הרשיע אותו ביותר מ-40 עבירות מס, כולל החמורות שבהן.
אריאלי טען, כי מדובר לכל היותר במחלוקת אזרחית, הנובעת מטעויות בדיווח ומכך שחלק מן הדירות לא היו שייכות לו אלא לבתו ולאחיותיו. עוד טען, כי יש לבחון כל דירה בנפרד, שכן חשבון כזה יוכיח שלא היה חייב כלל בדיווח על הכנסותיו משכר דירה.
ואולם, אבינור דחה את כל הסבריו, באומרו שחלקם נולדו רק בדיעבד ולחלקם אין כל תימוכין. אריאלי גם ניסה להפנות אצבע מאשימה כלפי רו"ח
בנימין מלמן שייצג אותו לאורך רוב התקופה, אך אבינור דוחה גם גרסה זו באומרו שאין לה כל יסוד, וכי באחד המקרים אף הטעה אריאלי ביודעין את מלמן. עוד מציין אבינור, כי אריאלי ניכה במרמה מס תשומות בגין דירתו הפרטית ברחוב שניצר בתל אביב, אותה הציג כמשרדו.
אבינור קובע: "הנאשם לא הסב את הכנסותיו מ'דירות ההסבה' אלא העלים אותן במרמה, תוך שימוש פסול בפרטיהם של קרובי משפחתו על-מנת לפטור את עצמו מהצורך לדווח על הכנסותיו ולשלם מיסים כדין. בהקשר זה ערך הנאשם סדרה של הסכמי שכירות, שבכולם יש כדי להסוות את זכויותיו הקנייניות בנכס, כאשר בנסיבות העניין לא ניתן לקבל את טענותיו שמדובר, כביכול, באי-דיוקים או בטעויות שבהיסח דעת. היסוד הנפשי הנדרש להתגבשות העבירות בהן הואשם הנאשם - לרבות כוונת המרמה - הוכח כנדרש.
"למרבה הצער, הנאשם עשה שימוש יצירתי במיוחד - אם להשתמש במילים עדינות - בידע המשפטי הרב שברשותו, בין השאר בכך שערך ייפוי כוח אבסורדי מבתו לדירה שבבעלותו, ובכך שיצר נאמנות חסרת פשר, שאינה כדין, בקשר לדירת מגוריו. בשני המקרים מדובר בשימוש פסול באמצעים משפטיים, המוכיח כשלעצמו כוונת מרמה ולפיכך מצטבר ליתר הראיות המוכיחות כוונה זו".
לדברי אבינור, "הלכה למעשה, הנאשם לא טעה, לא שגה ולא שכח, אלא פשוט העלים את הכנסותיו, ובאופן שיטתי... הדרך של 'הפרדה בין הדבקים', בה מבקשת ההגנה לפסוע, היא הדרך המלאכותית, שכן התנהגותו והתנהלותו של הנאשם היא מכלול שלם אחד של עשייה, שיש קשר מובהק בין חלקיה השונים".
אבינור מוסיף: "בכגון דא הכמות (של שמונה דירות) גם הופכת לאיכות. אכן, כאשר אדם שהוא עורך דין העוסק בתחומי הנדל"ן והמקרקעין, שבבעלותו זכויות בשמונה דירות ויותר, עוסק ספציפית בהשכרת שבע מהדירות (לכל הפחות בעריכת הסכמי השכירות שלהן) - קשה מאוד לקבל את טענתו כי הוא לא ידע (או טעה או שכח) שהוא חייב לדווח על ההכנסות מכל הדירות. מכל מקום, בפרשה זו הטענה נסתרת בראיות שהובאו לפני, ואני דוחה אותה".
לצד כל אלו, אבינור מותח ביקורת על מה שהוא מכנה "תקלה חמורה שנפלה במהלך החקירה" של אריאלי ברשות המיסים. החוקרים לא עימתו אותו עם מסמכי מפתח שמצאו במשרדו, ובכך פגעו בזכותו להליך הוגן. הדברים נכונים ביתר שאת כאשר מדובר בתיקים נרחבים, כמו זה של אריאלי, בהם ההליך המשפטי מתנהל לאחר זמן רב. בנסיבות כאלה, עימות הנאשם עם הראיות רק על דוכן העדים, פוגע משמעותית ביכולתו להתגונן מפניהם. אבינור אומר שלא מדובר בפגם המצדיק את פסילת הראיות, אלא כזה שיובא בחשבון בעת גזירת עונשו של אריאלי. את המדינה ייצגה עו"ד רינת ברנדל, ואת אריאלי - עוה"ד גלעד ברון ושירית טרוינר.
