דוקטרינת "המבוטח התמים" תופעל בישראל, אך בית המשפט יבחן בכל מקרה לגופו האם ליישם אותה. כך קובע לראשונה (יום ג', 10.3.20) בית המשפט העליון. השופט עופר גרוסקופף אף מציע מבחנים מפורטים להחלת הדוקטרינה, אך השופטים יצחק עמית וג'ורג' קרא אומרים שהתיק שלפניהם אינו מצריך לאמץ מבחנים אלו.

השאלה שבמוקד פסק הדין היא, מה יהיה דינו של כיסוי ביטוחי כלפי אחד המבוטחים, במקרה בו ברור שאין הוא חל על מבוטח אחר בשל תרמית מצידו. גרוסקופף אומר: "משמעותה של דוקטרינת 'המבוטח התמים' היא כי במצבים מסוימים, בהם מכסה אותו חוזה ביטוח מספר מבוטחים, הגנתה של חברת הביטוח מפני חבות על-פי הסכם הביטוח היא הגנה חלקית, החלה רק במערכת היחסים שבינה לבין אחד המבוטחים, שבשל התנהלותו פטורה חברת הביטוח מאחריותה כלפיו ('המבוטח האשם'), ואין להגנה תחולה במערכת היחסים שבינה לבין מבוטח אחר, שבהתנהגותו לא נפל כל פגם (להלן: 'המבוטח התמים').

"...טלו, למשל, את המצב בו בעלי דירות בבית משותף מתאגדים יחדיו, ועורכים ביטוח מפני שריפות, המכסה את כלל הדירות הבניין. לימים, מתרחשת שריפה, ומתברר כי אחד מבעלי הדירות גרם לה במתכוון. פשיטא כי בעל הדירה שגרם בזדון לשריפה לא יוכל לתבוע בגין הנזק שנגרם לדירתו, ואולם האם חברת הביטוח תהיה פטורה גם מאחריותה כלפי יתר בעלי הדירות בבית המשותף? דומני כי התשובה השלילית ברורה על פניה".

לדברי גרוסקופף, יש לבחון שלושה פרמטרים לתחולת הגנת המבוטח התמים: האם האינטרסים של המבוטחים השונים הם זהים או נפרדים, מתי טוענת חברת הביטוח שהיא פטורה מכיסוי והאם הפטור הנטען קשור למעשה פסול של המבוטח. חלוקה זו מובילה לשמונה מצבים שונים, שרק באחד מהם יש תחולה מלאה לדוקטרינת המבוטח התמים: כאשר חברת הביטוח מעלה בשלב מאוחר את טענותיה כלפי אחד המבוטחים, כאשר האינטרסים של המבוטחים הם שונים וכאשר טענותיה של החברה הן למעשה פסול של אחד מהם.

במצב נוסף, סבור גרוסקופף, הדוקטרינה תופעל רק בצורה חלקית: מצב דומה לזה הקודם, אך בו חברת הביטוח מעלה כבר בשלב מוקדם את הטענה לפיה היא פטורה מכיסוי. קיים ספק האם הדוקטרינה תחול כאשר הטענה מועלית במאוחר, היא נוגעת למעשה פסול של המבוטח אך האינטרסים של כל המבוטחים הם זהים. בחמשת המצבים האחרים לא תחול הדוקטרינה.

כאמור, החלת הדוקטרינה ברמה העקרונית נקבעה פה אחד בידי שלושת שופטי ההרכב. אולם החלוקה הפרטנית שמציע גרוסקופף אינה הלכה מחייבת, שכן עמית וקרא סברו שהיא אינה נחוצה להכרעה בתיק הספציפי. בלשונו של עמית: "אני סבור כי אין לטעת מסמרות לגבי המצבים השונים בהם תוכר או תידחה דוקטרינת המבוטח התמים".

הדברים נאמרו בהכרעה בערעורים הנוגעים לתרמיות שבוצעו בבית ההשקעות אפולו, בראשותו של אילן מורגן שנדון ל-68 חודשי מאסר לאחר שגנב את כספי לקוחותיו. 41 מן המשקיעים - מן המגזר החרדי - תבעו 3.3 מיליון שקל מדוד מלמד, שהיה מנהל התיקים היחיד באפולו, ומנתן מלמד, שהיה מנכ"ל אפולו. התביעה הוגשה גם נגד חברת הביטוח AIG, אשר ביטחה את אפולו ועובדיו.

AIG סירבה לפצות את הלקוחות, בנימוק שנתן מלמד - אשר רכש את הביטוח בשם אפולו - רימה אותו בהסתירו ממנה את עברו הפלילי של מורגן בארה"ב. בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת דניה קרת-מאיר) קיבל את עמדתה של AIG וקבע, שהיא פטורה מכיסוי גם בשל מעשיו של דוד מלמד. בית המשפט העליון דחה את ערעורם של המשקיעים, בקובעו שדוקטרינת המבוטח התמים אינה חלה במקרה זה. גרוסקופף מסביר, כי התרמית היא כה בוטה, עד ש-AIG יכלה לבטל את הפוליסה מיד לאחר הנפקתה. לכן, מדובר בטענה מוקדמת הקשורה במעשה הפסול של נתן מלמד, ואשר הוביל לביטול הפוליסה גם לגבי דוד מלמד.

את נתן מלמד ייצגו עוה"ד רמי פרגן, ישי קרובי ושי מודלי; את המשקיעים ייצגו עוה"ד מימון אביטן ועזרא-ליאור כדורי; את דוד מלמד ייצג עו"ד איל גונן; ואת AIG - עוה"ד דרור זמיר, הדס אדלר ובן בלוך.