אפור עולה

האם מדובר בציות עיוור להוראות, או במשנה סדורה והשקפת עולם עקבית? בינואר 2007 הצליח אורי אריאל להעביר בכנסת החלטה חוצת סיעות שלפיה לא יינתנו צווי הגבלה, אלא אם תישקף סכנה לבטחון המדינה. זמן קצר לאחר מכן החליט צוות שרים מיוחד לאכיפת חוק ביו"ש, בראשות עמיר פרץ, להגביר את השימוש בצווי הרחקה. אריאל פנה למזוז בטענה שההחלטה נוגדת את החלטת הכנסת. אייל ינון, עוזרו הבכיר של מזוז, השיב שאין קשר. מה עם כוחה של הכנסת, שאל אריאל במכתב לינון, מדוע שרים מתחייבים בהצהרת האמונים שלהם לכבד את החלטות הכנסת? ינון לא הספיק לענות, כי בינתיים מונה למזכיר הכנסת.

יו"ר הכנסת רובי ריבלין נשא בישיבת הכנסת לזכר ראש הממשלה רבין בשבוע שעבר נאום חוצב להבות נגד ניצול רצח רבין לדה-לגיטימציה של הימין. נאום אמיץ המבטא את רחשי לבם של רבים - של רוב העם, על-פי תוצאות הבחירות - ובכל זאת נאום שכמותו לא נשמע עד אז מעל במת הכנסת מפיהם של בכירים המשמשים סמל של המערכת הפוליטית והשלטון הפרלמנטרי. נאום שהמחיש את המהפך.
אולם אם הליכוד מבקש לממש את המהפך, ולתרגם את תוצאות הבחירות ללשון מעשה, הוא חייב להכניס לתפקידי מפתח בפקידות הבכירה אנשים המזוהים עם דרכו. אין בכך בושה, והטענה בדבר חוסר מקצוענות אינה עומדת. כדי לשלוט לא די בהרכבת קואליציה. השרים אולי נוהגים ברכבי שרד, אבל הפקידים הבכירים הם אלו המעבירים הילוכים, ולעתים אף מונעים את אספקת הדלק.

בשבועות הקרובים ימנה יו"ר הכנסת יועץ משפטי חדש לבית. ועדת האיתור הציגה לרובי ריבלין רשימה בת ארבעה מועמדים: מזכיר הכנסת עו"ד אייל ינון, סגנית היועץ המשפטי של הכנסת עו"ד סיגל קוגוט, עו"ד תומר מוסקוביץ' שטיפל בענייני המפונים במנהלת סל"ע, ויו"ר ועדת האתיקה בלשכת עורכי הדין עו"ד דרור ארד-איילון, שהוא אחיו של אייל ארד.

קוגוט נתפסת כבעלת השקפת עולם שמאלנית עקבית, מאסכולת אהרן ברק. מוסקוביץ, תושב אלון-שבות וחובש כיפה, מזוהה יותר עם הימין. לאחרונה פורסם כי המועמד המוביל הוא מזכיר הכנסת אייל ינון.

ינון, בנו של מיכה ינון ששימש יו"ר רשות השידור וראש מינהל תרבות במשרד החינוך, הוא בוגר ישיבת 'נתיב מאיר'. דתל"ש. ינון שימש עוזר בכיר ליועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, ובכנסת הקודמת מונה למזכיר הכנסת. בין הממליצים עליו לתפקיד מזכיר הכנסת היה מזכיר הממשלה לשעבר ישראל מימון. יולי אדלשטיין, ששימש סגן יו"ר הכנסת, נמנע בהצבעה על מינויו. את החלטתו נימק בכך שההליך לא מוצה עד תום ולא נבדקו מועמדים אחרים, אבל גורם המקורב לאדלשטיין שהיה מעורב בעניין, מעריך שאדלשטיין חשש מקשריו של ינון בממשלת קדימה.

ינון, איש נעים הליכות, אינו מעורר התנגדות בקרב חברי הבית. מהן עמדותיו הפוליטיות והמשפטיות, מה החותם שיטביע אם יתמנה לתפקיד? בדומה למינויים רבים אחרים שנחשפים לדיון הציבורי, גם מינויו המסתמן של ינון נוגע בנקודה הכואבת של החברה הישראלית: בהינתקות.

בספרו של עו"ד גלעד קורינאלדי 'משפט נעילה', על מאבקו נגד הריסת בתי הכנסת בגוש קטיף, מופיע חלק מפרוטוקול ישיבת ועדת החוקה שדנה בסוגיה. ינון, ששימש אז עוזר בכיר של היועץ המשפטי מזוז, מככב בדיון הטעון ונראה לא כאחד שכפו עליו הר כגיגית, אלא כמי שמזדהה באופן ברור עם הקו שהוא מייצג.
התאריך הוא אחד בספטמבר 2005. המתיישבים כבר בחוץ, צה"ל עוד בפנים. היישובים הרוסים, אך בתי הכנסת עוד עומדים על תלם. מקרב חברי הוועדה התייצבו רק הח"כים הדתיים: נסים זאב משס, משה גפני מיהדות התורה והרב יצחק לוי מהאיחוד הלאומי. לבד מנציגי המפונים ועו"ד קורינאלדי המייצג את העותרים לבג"צ נגד הריסת בתי הכנסת, השתתפו שלושה רבנים ראשיים של ערים: הרב שאר-ישוב כהן מחיפה, הרב שמחה הכהן קוק מרחובות, והרב יהודה דרעי מבאר-שבע. נתן שרנסקי הוזמן בכובע של שר התפוצות לשעבר. עו"ד אייל ינון ייצג את עמדת הממשלה.

עמדתם של הח"כים הנוכחים הייתה ברורה. גם עמדתם של הרבנים. הרב שאר-ישוב כהן אמר, מוטב שהגויים יחללו את בתי הכנסת ולא שהדבר ייעשה על ידינו. מיכאל איתן חזר ושאל מהי עמדת ההלכה. הרב שמחה קוק השיב: "בארבעת אלפים שנות היהדות, אין לנו אפילו הלכה אחת בעניין". בהלכה לא נאמר שאסור להרוס בית כנסת, כי בכל דברי ימי ישראל לא עלתה שאלה כזו. השאלה הייתה מה עושים אם גויים רוצים להרוס בית כנסת. שיהרסו אותו יהודים?! הוא סיפר על פניות רבנים מחו"ל: מניו-יורק, שם הרבנים חששו פן תפגע ההחלטה בהגנה שמספקת ארצות הברית לבתי כנסת; מרבה של קייב שסיפר שהשלטונות מסרבים להעביר לידי הקהילה בניינים של בתי כנסת - אם בישראל מוכנים להרוס, אז מה רוצים מהם; מרבני אירופה, שחששו מהאנטישמיות המרימה ראש. שרנסקי אישר את החששות.

ואז נפתח ויכוח מייגע עם אייל ינון. החלטת הממשלה הייתה שלא יישארו בתי כנסת, אמר. האם ראש הממשלה התייעץ עם הרבנות הראשית, שאל איתן. לא, השיב ינון, אבל אחרי שהוגשה העתירה לבג"צ דיברנו עם הרבנים הראשיים והם לא הביעו עמדה נחרצת. ואם היו מתנגדים, הקשה איתן, הייתם מוותרים על ההריסה? לא, אמר ינון, ישראל אינה מדינת הלכה. הנימוקים להחלטה לא היו נימוקים הלכתיים אלא נימוקים כבדי משקל אחרים. עלינו לפרק את בתי הכנסת. הרב יצחק לוי התערב, כשאתה אומר לפרק המשמעות היא להרוס. ינון השיב, הממשלה מדברת בלשון נקייה. בלשון השוק זה להרוס, מתעקש הרב לוי. כן, השיב ינון בקור רוח, בלשון השוק, כן.