בית המשפט העליון מצביע (יום ב', 16.3.20) על שרשרת של ליקויים מצד התביעה המשטרתית בפרשת מצלמות המהירות - לצד הסתייגות מלשונו של נציב הביקורת על הפרקליטות, דוד רוזן, בהחלטתו בפרשה.

הפרשה התחוללה בבית המשפט לתעבורה בעכו, בו הועמדו לדין מספר נהגים על בסיס ממצאי מצלמות המהירות. עד מרכזי מטעם המשטרה היה אילן כרמית, באותה עת המשנה למנכ"ל מכון התקנים, אשר העיד, כי הוא עצמו נכח בשורה של ניסויים במערכת בהולנד, וכי נציג המכון יואל בר-גיל נכח במאות ניסויים נוספים. במהלך עדותו של כרמית התברר, כי הדברים לא היו אמת. בשבוע שעבר הזמינה הפרקליטות את כרמית לשימוע, לפני שתחליט האם להאשימו בעדות שקר ובשיבוש מהלכי משפט.

השופט יצחק עמית פורס את שרשרת הטעויות, כלשונו, שנפלו בטיפול בתיק. הראשונה והעיקרית: עדותו הלא-נכונה של כרמית. השנייה: התשובה הלקונית שנתן למשטרה כאשר הדבר התגלה, וזאת "מבלי לתרץ, מבלי להתנצל, מבלי להסביר אפילו מדוע טעה בעדותו ותוך התעלמות מהשלכותיה של תשובתו על עדותו בבית המשפט".

הטעות השלישית הייתה של התביעה המשטרתית, אשר לא ערכה בירור נוסף כלשהו עם כרמית ולא העבירה עמדה מפורטת לבית המשפט. הטעות הרביעית: כרמית טען מאוחר יותר, כי בלבל בתום לב בין בדיקות של מערכות שונות - אך התביעה המשטרתית התעלמה מהסבר זה. הטעות החמישית: התביעה שמרה לעצמה במשך שנה וחצי את המידע על עדותו הלא-נכונה של כרמית, ורק אז הגישה אותה לבית המשפט ובלא לצרף את הסברו של כרמית.

הטעות השישית של התביעה הייתה כאשר הגיבה לתלונה שהגיש עו"ד תומר גנון, מהסניגורים בתיק, לרוזן. עמית אומר: "לא די בכך שהתביעה המשטרתית הגישה את ראשו של העותר לבית המשפט לתעבורה, היא הגישה את ראשו גם לנציב, שוב, מבלי לברר עם העותר את מקור הטעות בעדותו, ומבלי להציג לנציב את הסברו של העותר לטעות, כפי שהוסבר במכתבו של היועץ המשפטי של מכון התקנים". בכך גרמה התביעה לרוזן לתאר את כרמית כשקרן - קביעה נגדה עתר כרמית לבג"ץ.

עמית והשופט אלכס שטיין דחו ברוב דעות את עתירתו של כרמית. אכן, אומר עמית, רוזן לא שמע את גרסתו של כרמית, אך הוא לא יכול ולא צריך היה להרהר אחרי קביעתו של בית המשפט לתעבורה, לפיה כרמית לא אמר אמת בעדותו - גם אם לא היה מקום להשתמש במילים "עדות שקר" כפי שעשה בהחלטתו.

השופט נעם סולברג סבר בדעת מיעוט, כי יש להוציא צו על תנאי אשר יחייב את רוזן לנמק מדוע לא יחזור מקביעותיו כלפי כרמית. לדבריו, רוזן לא היה רשאי לכנות את עדותו של כרמית במילה "שקר", המלמדת על כוונה, כאשר בית המשפט הסתפק במילים "לא אמת" היכולות ללמד גם על טעות. הוא גם לא היה רשאי לקבוע ממצאים לגביו ולפרסם אותם ברבים בלא להעניק לכרמית את זכות השימוע. זאת, במיוחד בהתחשב בכך שבמקביל התקיימה חקירה משטרתית בנושא.

את כרמית ייצגו עוה"ד ירון קוסטליץ ושמחה אלבחרי, ואת רוזן - עוה"ד יוסי בנקל ואילה בל.