שופט בית המשפט למשפחה בתל אביב, ארז שני, נתן שני פסקי דין סותרים באותו תיק - קובע שופט בית המשפט המחוזי בעיר, נפתלי שילה.

מדובר בסכסוך ממושך בין בני זוג לשעבר, הנוגע בין היתר לדירה שרכש הגבר בכספו שלו והיא נרשמה על שמו בלבד. בהסכם הממון בין השניים נקבע, כי הדירה (בה התגוררה המשפחה) שייכת לגבר וכי הוא רשאי להורות לאישה לפנות אותה בהתראה של 90 יום. עוד נקבע, כי על כל יום איחור בפינוי - תשלם האישה 150 דולר. במאי 2017 דרש הגבר מן האישה לפנות את הדירה, היא סירבה. בפברואר 2019 הגיש הגבר תביעה בסך 300,000 שקל נגד האישה, בטענה שזהו הפיצוי המגיע לו בגין אי-פינוי הדירה.

שני קיבל את תביעתו של הגבר לאחר שדחה את טענותיה של האישה נגד סכום הפיצוי היומי, אשר כאמור נקבע בהסכם שאף קיבל תוקף של פסק דין. האישה ערערה לבית המשפט המחוזי, ושילה קיבל את הערעור (18.3.20) - למרות שגם הוא דוחה את הטענות נגד גובה הפיצוי.

שילה מסביר, כי פסקי הדין של שני סותרים זה את זה ואינם יכולים להתקיים יחדיו. תחילה קבע שני, כי האישה אינה צריכה לפנות את הדירה רק לאחר שהבעל יפקיד בנאמנות את שווי מחצית ממנה - הסכום שהוא מחויב לתת לאישה במקרה של גירושין, כפי שהסכימו בעבר. עוד קבע, כי מניין 90 ימי ההודעה המוקדמת יחל רק לאחר שבית המשפט ימצא שהתמלאו התנאים המאפשרים לגבר לדרוש את פינוי הדירה.

"בית המשפט קמא [שני] יצר זיקה ותלות בין הפקדת הכספים המגיעים לאישה על-פי ההסכם לבין הפינוי. המערערת זכאית הייתה להסתמך על פסק דין זה, לפעול על פיו ולא להתפנות מהדירה עד שימולאו כל התנאים שנקבעו בו", אומר שילה. הגבר הפקיד את הכסף בנאמנות רק ביוני 2019, האישה פינתה אותה חודשיים לאחר מכן - ומכאן שלא הפרה את ההסכם, הוא מציין.

"יש לקבל את טענת המערערת שבית המשפט קמא טעה, שעה שלמרות שנקבע בפסק דין הפינוי שהמערערת לא צריכה לפנות את הדירה וטרם בשלה השעה לכך מאחר שהאיש טרם הפקיד את כספי מחצית הדירה אצל נאמן או בבית המשפט, הוא חייב את המערערת בפיצוי המוסכם. שני פסקי דין אלו לא יכולים לדור בכפיפה אחת. אם טרם הגיעה השעה לחייב את המערערת לפנות את הדירה בפועל, כיצד ניתן לחייב אותה בתשלום הפיצוי המוסכם?", מסכם שילה.

סגן הנשיא שאול שוחט והשופטת עינת רביד הסכימו עם שילה. את האישה ייצגה עו"ד שרון פרילינג, ואת הגבר - עו"ד אורלי לוי-ברון.