בהקשר זה של דיון בלאומיות ובמשטר, יש להתייחס גם למעמד הדת. מעניין שאמיר גילה אי-הבנה לסוגית ההדתה במאמר שכתב ל"עיתון 77": "תשובה למשאל", בו כתב על המהפך הפוליטי בהקשר לדמות החינוך בישראל, בציינו ש"ניסוחן של השאלות מלמד שבתחום התרבות והחינוך אתם "צופים" שתתגבר המגמה לתת "פירוש דתי לערכים הלאומיים" ולצמצם את היקפה של "תרבות העולם" בתוכניות הלימודים", ולאור זאת הוא קובע ש"הסתכלות רגועה ומפוכחת בנתונים הפוליטיים לעלייתה ולתפקודה של ממשלה החדשה על המרכיב הדתי פוליטי בתוכה, יש בה להביא למסקנה שמאזן הלחצים והלחצים שכנגד, בין אם בפועל ובין אם בכוח, קרוב לואדי שיביא לא לחיזוקה אלא דווקא למיתונה של המגמה שהחריפה והלכה בתמידות בתקופת שלטונה של מפא"י לגלגוליה" (שם). עם זאת בהמשך המאמר, באופן שלא עולה בקנה אחד עם הרישא, הוא מציין ביחס ל"ערכים הלאומיים" שמדובר ב"מזיגה מימית, מביכה ודלוחה של דת ולאום, מסורת "אתנית" עדתית וערכי מולדת, מזיגה שמעצם מהותה היא מאפשרת (או אף מחייבת) פרשנות דתית לערכים הלאומיים" (שם).
