אדם שרכש דירה מפדופיל מורשע חויב להעביר לבית המשפט 650,000 שקל, בשל עיקול שהוטל על הדירה בתביעה שהגיש קורבנו של הפדופיל. שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב,
תמר אברהמי, קבעה אומנם שהמכירה לא הייתה בבחינת הברחת נכסים, אך מצאה שחלק מן התמורה שולמה לאחר מועד העיקול.
יעקב וימר, שהיה מורה בבית ספר חרדי, הורשע בביצוע עבירות מין חמורות באחד מתלמידיו, הורשע ביוני 2016 ושנה לאחר מכן נדון ל-13 שנות מאסר. התלמיד הגיש נגדו תביעת נזיקין אזרחית במיליוני שקלים מיד לאחר ההרשעה, ובית המשפט הטיל לבקשתו עיקולים זמניים על רכושו של וימר - כולל דירתו בבני ברק. העיקול בוטל באוגוסט 2016 ולאחר חודש הוצא צו המונע דיספוזיציה בדירה.
שמעון טבק רכש את דירתו של וימר ב-1.5 מיליון שקל בינואר 2012, כאשר המשפט כבר התנהל אך לפני הרשעתו של וימר. הקורבן טען, כי מדובר היה בחוזה למראית עין שנועד למנוע ממנו לממש את זכייתו העתידית בתביעת הנזיקין. אולם אברהמי קבעה (11.3.20), כי העסקה הייתה ממשית: היא דווחה כדין לרשויות המס, הכספים שולמו, טבק שיפץ את הדירה ומתגורר בה עד היום ורעייתו של וימר השתמשה בחלק מן התמורה לרכישת דירה חילופית.
אברהמי עומדת על כך שחלק מן התשלומים לא בוצעו בצורה מסודרת ומתועדת, אך אומרת שהדבר אינו מעיד על חוזה פיקטיבי, אלא הוא חלק מן ההתנהלות המקובלת בציבור החרדי הספציפי אליו משתייכים וימר וטבק. הסתירות שהתגלו בגרסאות המעורבים לגבי התשלומים, אינן מהותיות ואין בהן כדי לבסס את הטענה שמדובר בחוזה למראית עין.
לעומת זאת נקבע, כי טבק שילם חלק מן התמורה במועד בו כבר הוטל עיקול על הדירה וכי כספים אלו לא היו אמורים להגיע לכיסו של וימר. מדובר בעיקר ביותר מ-500,000 שקל ששילם טבק לבנק לשם הסרת המשכנתה שרבצה על הדירה, והוא עצמו הודה שבמועדי התשלומים הללו ידע על קיומו של העיקול. כמו-כן, היו בידי טבק במועד העיקול 150,000 שקל שאמור היה לשלם תמורת הדירה - ואשר צריכים היו להגיע לקופת בית המשפט ולא לידי וימר.
לאור כל זאת, חויב טבק להפקיד 650,000 שקל בקופת בית המשפט - סכום אותו יצטרך להוציא מכיסו, שכן כאמור את רובו שילם לבנק. הוא גם חויב בתשלום הוצאות בסך 50,000 שקל. את קורבנו של וימר ייצג עו"ד אורן בנימין, ואת טבק - עו"ד שמואל אפל.
