ביהמ"ש: נאמן יוכל להתעלם מלשון חוזה הנאמנות

בין המבקשת, היא חברת "לנוקס השקעות בע"מ", לבין המשיבה, היא "זיו האפט – חברה לנאמנויות בע"מ", ששימשה כנאמן למחזיקי אגרות החוב שהנפיקה לנוקס, נתגלעה מחלוקת לגבי פרשנות שטר הנאמנות שנחתם ביניהן.

בשטר הנאמנות ובתשקיף מכוחו הונפקו אגרות החוב נקבע, כי "החברה תפקיד בחשבון בנק שזכויותיה בו ישועבדו לטובת הנאמן סך של 2,500 אלפי ש"ח, וזאת להבטחת סילוק תשלום הריבית השוטפת על קרן אגרות החוב". עוד נקבע, כי "החברה תהיה רשאית להשתמש בכספים המופקדים בחשבון המשועבד לצורך תשלום הריבית השוטפת עצמה ו/או תשלומי הקרן". כמו-כן צוין, כי "הנאמן יעביר את הכספים לביצוע תשלומים כאמור, בכפוף להוראות שטר זה ובהתאם לדרישת החברה בכתב זמן סביר מראש".

במכתב מיום 16.11.08, פנתה המבקשת אל הנאמן – הוא המשיבה - בבקשה כי ישחרר את כל הכסף בחשבון הכרית, לצורך תשלום הריבית למחזיקי אגרות החוב ביום 31.3.09. הנאמן סבר כי אין באפשרות המבקשת לעשות שימוש בכספי חשבון הכרית לצורך תשלומי הריבית. לאור חילוקי הדעות ביניהם בדבר פרשנות ההסכם, פנו הצדדים לביהמ"ש בבקשה זו על-מנת ולקבל הוראות כיצד על הנאמן לפעול.

טענות המבקשת

• לאור הוראות התשקיף ושטר הנאמנות, אין ספק כי המבקשת יכולה להחליט אם להשתמש באותם כספי הכרית לצורך תשלומי הריבית, הקרן, או שניהם יחד;

• הנאמן חייב להיענות לבקשתה של המבקשת, שכן קיימת הוראה ברורה וחד-משמעית בשטר הנאמנות המחייבת את שחרור הכספים לחברה לצורך סילוק תשלומי הריבית, ולא נקבע בהסכם הוראה המקנה לנאמן שיקול דעת שלא לשחרר את הכסף האמור.

• מטרת הכספים שהופקדו בחשבון הכרית, ששועבד לטובת הנאמן, כלל לא אמורים לשמש כבטוחה מלאה למשקיעים, והמטרה היא להבטיח את תשלום הריבית הראשון בלבד, ועל כן אין צורך כי כספים יישארו בחשבון הכרית עד לסוף סילוקם של כל תשלומי הריבית. ראיה לכך היא כי על כריכת התשקיף מצוין: "יובהר כי סכום הפיקדון האמור קטן מהסכום הצפוי של תשלום הריבית בראשון ולכן מהווה רק ביטחון חלקי לפירעונו".

טענות המשיבה

• כוונת הצדדים בהעמדת הבטוחה הייתה ליצור מצב שבו יובטחו תשלומי הריבית, הקרן והפרשי ההצמדה עד למועד ההחזר המלא של חוב המבקשת למחזיקים.

• עפ"י כריכת התשקיף, ברור שכל עוד קיים תשלום שוטף של הריבית שלא שולם, מהווה הפיקדון של 2,500 אלפי ש"חבטוחה לתשלום זה.

למי הזכות הפנייה לביהמ"ש?

הסמכות להכריע במחלוקות הפרשניות לגבי הנאמנות ושטר הנאמנות היא של הנאמן בלבד ומשכך, כשקבע את אשר קבע בכל הקשור לחשבון הריבית במקרה דנן, החלטתו זו הייתה צריכה להתקבל ללא ערעור מצד המבקשת. עם זאת, ה"בקשה בהסכמה" אותה הגישו הצדדים לבית המשפט, מלמדת כי הנאמן מקבל את סמכותו של ביהמ"ש להכריע במחלוקת שהייתה נתונה לשיקוליו שלו בלבד. מכך ניתן להסיק כי הנאמן שהינו צד לתיק זה זנח את גם טענותיו באשר למי נתונה הסמכות לפנות לביהמ"ש, ויש לראות בהודעה זו למיצער, גם פניה של הנאמן לביהמ"ש הן לפרשנות והן למתן הוראות.

האם תשלומי הריבית יכולים להיעשות מהכספים המופקדים בחשבון הכרית?

• במקרה דנן, נקבעה בטוחה נוספת שתוחזק בידי הנאמן בעבור מחזיקי אגרות החוב להבטחת תשלומי הקרן ו/או הריבית - היא חשבון העודפים (חשבון הפרויקט) והשעבוד על הקרקע. אלא שבטוחה זו אינה מובטחת וזכויותיו של הנאמן כנושה יכולות להתנגש עם זכויותיו של הבנק המלווה, כך שאין כל עירבון שכספי חשבון העודפים ו/או השעבוד אכן יוכלו לשמש כבטוחה;

• לפיכך, באין בטוחה נוספת לטובת המחזיקים, קבלת פרשנות המבקשת – על פיה הייתה המבקשת רשאית לממש את כספי הכרית כבר בתשלום הריבית הראשון - תרוקן מתוכן את מטרת הנאמנות כולה.

• מהו אומד דעתם של הצדדים בזמן קניית אגרות החוב? שטר

הנאמנות מהווה חוזה לכל דבר בין הנאמן לבין המבקשת. המחלוקת שבין הצדדים נסובה על הפרשנות שיש לתת לשטר הנאמנות. בענייננו, ניתן לומר ששטר הנאמנות הינו בין המבקשת מצד אחד לבין הנאמן מצד שני אשר בתוקף תפקידו אמור לדאוג לאינטרס המחזיקים, כלומר עלינו לבחון גם את אומד דעתם בשעה שרכשו את אגרות החוב מהמבקשת.

• מנסיבות העניין ניתן ללמוד, כי כספי חשבון הכרית לא אמורים לשמש לתשלום הריבית וכל תפקידם הוא לשמש מעין ערבון לתשלום הקרן והריבית. משמע, במידה והחברה לא תעמוד בהתחייבויותיה כלפי מחזיקי אגרות החוב, אז הנאמן ישתמש בכספי חשבון הכרית כדי לנסות ולפרוע את חוב החברה.

• זאת גם ניתן להבין מהניסוח המופיע על כריכת התשקיף שבו נאמר: "החברה תפקיד... וזאת להבטחת סילוק תשלום הריבית השוטפת על קרן אגרות החוב...", ומס' 6.1.2 לשטר הנאמנות הקובע, כי "החברה תהיה רשאית להשתמש בכספים המופקדים בחשבון הכרית לתשלום הריבית לצורך תשלום הריבית השוטפת עצמה ו/או תשלומי הקרן".

• דין הנאמנות רואה בסעיף 10(ב) לחוק הנאמנות – הקובע כי "במילוי תפקידיו חייב הנאמן לנהוג באמונה ובשקידה כפי שאדם סביר היה נוהג באותן נסיבות" - תנאי קוגנטי שאינו כפוף להתנאה בין הצדדים. החובה לנהל את הנאמנות באמונה, שקידה וסבירות היא חובה עצמאית, שלא ניתן להתנות עליה, גם אם תנאי הנאמנות קובעים אחרת.

• עולה מכך, כי בנאמנות, חובת הנאמן לנהוג בשקידה ראויה בענייני הנאמנות גוברת על הוראה בחוזה הנאמנות, הכופפת אותו להוראות הנהנה, ככל שהוראות אלה אינן מתיישבות עם טובת הנאמנות. תניה חוזית זו מחייבת את הנאמן ככל שהיא מתיישבת עם טובת הנאמנות. מקום שהיא סותרת אותה, על הנאמן להתעלם מהוראות הנהנה ולפעול על-פי מיטב שיקול דעתו בדאגה להשגת מטרות הנאמנות.

• דברים אלו מלמדים, כי במקום בו ישנה התנגשות בין הוראות חוזה הנאמנות לבין חובותיו של הנאמן (במקרה דנן חובותיו כלפי ציבור המשקיעים), על הנאמן להתעלם מהוראות לשון החוזה ולפעול על-פי שיקול דעתו להשגת מטרת הנאמנות.

• אנו נמצאים כיום בתקופה בהם חברות רבות וגדולות במשק, נקלעות לקשיים ואינן יכולות לפרוע את התחייבויותיהן כלפי המלווים והמשקיעים שלהם. בתקופות אלו, תפקידם של הנאמנים מקבל משנה חשיבות וכדי לעשות עבודתם נאמנה, עליהם לשים בראש מעיינם ולדאוג בראש וראשונה לציבור המשקיעים, אשר בעבורם נוצרת הנאמנות. נאמן אשר לא ינהג כך, עלול במקרים מסוימים להיחשב רשלן. על כן, טוב עושה נאמן אשר עומד על המשמר ואשר מנסה למנוע מה שבדיעבד יכול לגרום מפח נפש למוטבים שעליהם הוא אמור להגן.

• משכך, לא נפל כל פגם בהתנהגות הנאמן, משחשב כי אין בידיו בטוחות נוספות מספקות אשר תוכלנה לעמוד לזכותו במקרה של אי קיום ההתחייבויות מצד המבקשת, אין לערער על שיקול דעתו.

מתקבלת בקשת הנאמן - הנאמן יכול להמשיך ולהחזיק בכספי כרית הריבית כבטוחה למחזיקי אגרות החוב.

הפ 001353/09 לנוקס השקעות בע"מ נ' זיו האפט – חברה לנאמנויות בע"מ; כבוד השופטת ד"ר דרורה פלפל / ס. נשיא; ב"כ מבקשת: עוה"ד ישראל פפר ו/או נועם שרון ו/או חדוות ינקו ואח' ממשרד מיתר, ליקוורניק & לשם, ברנדויין ושות'; ב"כ משיבה: עוה"ד שי צוקרמן ו/או שרי אטיאס ו/או דן פרישמן ו/או אורית ארז ו/או מירה אליעזר