הליכוד חותר לבטל נציג האופוזיציה בוועדה לבחירת שופטים

ברקע הדיווח על חבירה אפשרית של בכירי העבודה פרץ ושמולי לממשלת נתניהו הבאה, קראה ח"כ מרב מיכאלי להצביע נגד המהלך. בהמשך כתבה ח"כ מיכאלי בחשבון הטוויטר שלה: "רק בשביל שלא יהיו אי-הבנות. אני לא אהיה חלק מקואליצית נתניהו בשום צורה. אני מובילה את המאבק עם שותפות ושותפים רבים כדי שמפלגת העבודה לא תכנס לממשלת הנאשם נתניהו. אני מציעה שכל מי שחושב שהעניין חתום וגמור שתחשוב שוב. הוועידה הדיגיטלית הראשונה תשנה את כללי המשחק".

גנץ פעל נכון כשלא הסכים לשבת תחת נתניהו אחרי מערכות הבחירות הראשונה והשנייה. הוא גם פעל נכון כשכן הסכים לשבת תחתיו עכשיו, בצל משבר הקורונה. מי שנטשו אותו ואת המדינה כולה הם דווקא לפיד ויעלון, שלא השכילו לראות את כל חלקי התמונה המלאה

כשבוע ימים שאני צופה ב"פלא" שהתרחש מול עינינו ושמו "פירוקה של תנועת כחול - לבן". לומר לכם את האמת, התפלאתי למה זה לא קרה עוד קודם לכן. זו איננה סתם תנועת אווירה - אוויר, אלא שזו תנועה שבסיסה אפילו לא מתיימר להיות רעיוני אלא שהוא בנוי על שנאה לאיש אחד ששמו בנימין נתניהו. זו לא הייתה מפלגת העבודה של יצחק הרצוג וציפי לבני - שם לפחות היה להם קו יוני עם דרך חברתית כלשהי. זו גם לא הייתה קדימה ההיסטורית - מעין "ליכוד ב", אבל עם דרך מדינית. זו גם לא הייתה "יש עתיד" הדיקטטורית של לפיד - אבל שחברו לה דווקא אישים מוצלחים בעלי רקוד עשייה. זו אפילו איננה "ישראל בתינו" הדיקטטורית - מפלגת הכיס של איווט ליברמן, שבה חברים אנשי מרכז וימין (על-פי מצב הרוח של ליברמן...) אבל יש לה מכנה משותף עדתי-לאומני.

"רוב תומכי כחול לבן חשבו שצריך להיכנס, ובלבד שנשמור על תיק המשפטים" - כך כתב בני גנץ לאחרונה לקבוצת חברים במטרה להצדיק הכניסה לממשלת אחדות. התעקשותו של בני גנץ שמפלגתו תקבל את תיק המשפטים מעוררת תמיהות לגבי מניעיו האמתיים להצטרף לממשלה.