מעסיקים החברים בלשכות מסחר איזוריות, ואשר ההסכמים הקיבוציים הכלליים חלים עליהם, חייבים בתשלום דמי טיפול ארגוני להתאחדות התעשיינים או להתאחדות המלאכה והתעשיה - גם אם אינם חברים בהן. כך קובעת (יום ב', 27.4.20) נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, ורדה וירט-ליבנה.

תקנות משנת 1977 קובעות, כי מעסיק עליו חל צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי המסדיר את שכר העבודה (כלומר: אשר ההסכם מחייב אותו למרות שאינו חתום עליו), לשלם דמי טיפול ארגוני לארגון המעסיקים שהוא צד לאותו הסכם. לצד זאת נקבעו מספר פטורים מחובת התשלום, ולדיון עמד הפטור לגבי ארגון מעסיקים שאינו צד להסכם הקיבוצי, אך בין מטרותיו מצוי "טיפול ביחסי עבודה לגבי חבריו". עוד נקבע בתקנות, כי מעסיק החייב בתשלום דמי טיפול ארגוני לארגון מעסיקים בענפי התעשיה והמלאכה - אינו זכאי ליהנות מהפטור. בית הדין מעיר, כי במשך שנים נטען שמדובר בתקנות ארכאיות, הוקמו צוותים שבדקו את האפשרות לשנותן ואף הוגשו עתירות לבג"ץ - אך דבר לא נעשה; וירט-ליבנה שבה וקוראת לעדכן את התקנות.

בתיקים שהתנהלו בבתי הדין לעבודה בחיפה ובנצרת טענו מספר חברות תעשיה ומלאכה, שאינן חברות בהתאחדות התעשיינים אלא בלשכת המסחר חיפה והצפון, כי יש לבטל את מניעת הפטור ולקבוע שההתאחדויות אינן יכולות לגבות מהן דמי טיפול ארגוני, בנימוק שמדובר באפליה פסולה שלהן. שתי ההתאחדויות טענו, כי מדובר בתקיפה עקיפה של תקנות הקיימות עשרות שנים ולכן אין לאפשר אותה.

לשכת המסחר חיפה והצפון טענה, כי היא ארגון מעסיקים ולכן יש לפטור אותה ואת חבריה מתשלום דמי הטיפול הארגוני. לגישתה, די בכך שהיא מעניקה ייעוץ, סיוע וייצוג מול בתי הדין לעבודה ורשויות המדינה - כדי להחיל עליה את הפטור. שתי ההתאחדויות טענו, כי המילים "טיפול ביחסי עבודה" המופיעות בתקנת הפטור מתייחסות ליחסי עבודה קיבוציים, ומאחר שלשכת המסחר אינה חתומה על הסכמים קיבוציים, הרי שממילא חברוּת בה לא יכולה להעניק פטור מתשלום דמי טיפול.

וירט-ליבנה אומרת כי יש הצדקה כפולה לחובת תשלום דמי הטיפול: גם למנוע תחרות בלתי הוגנת מצד מעסיק שלא ישלם אותם ויוכל להוריד את מחיריו, וגם כדי למנוע ממעסיקים כאלו ליהנות חינם מפירות עבודתם של ארגוני המעסיקים. לאור זאת, הפרשנות התכליתית של המילים "טיפול ביחסי עבודה" היא יחסי עבודה קיבוציים - שכן דמי הטיפול נועדו לממן פעילות זו.

ארגון מעסיקים שאינו עוסק ביחסי עבודה קיבוציים אינו יכול לגבות את דמי הטיפול, ומכאן שיש לשלם אותם לארגון העוסק בנושא, מוסיפה וירט-ליבנה. הפסיקה והספרות המשפטית כבר קבעו, כי אחד ממאפייניו של ארגון מעסיקים הוא שמטרתו העיקרית היא טיפול ביחסי העבודה הקיבוציים אצל חבריו, ושהוא עושה זאת בצורה פעילה ומתמדת, ואף חותם על הסכמים קיבוציים.

"ארגון מעסיקים שאינו מצהיר במפורש כי מטרתו העיקרית היא ניהול מו"מ קיבוצי וחתימה על הסכמים קיבוציים, או ארגון מעסיקים שאינו מביא הלכה למעשה להישגים בתחום זה - כלומר חתימה על הסכמים קיבוציים - אינו ארגון מעסיקים אותנטי לצורך חוק הסכמים קיבוציים (ובתוך כך התקנות שהותקנו מכוחו). התוצאה של קביעה כזו ביחס לארגון פלוני היא, כי תשלום דמי החבר בגין החברות בו אינה יכולה להוות בסיס לקבלת הפטור", קובעת וירט-ליבנה.

לגופו של עניין נפסק, כי מאחר שלשכת המסחר חיפה והצפון אינה צד להסכם קיבוצי כלשהו שנחתם ב-25 השנים האחרונות, ומאחר שעל יסוד פעולותיה והתקנון שלה לא הוכח שמטרתה העיקרית היא עיסוק בתחום הקיבוצי, הרי שאין מקום לראותה כארגון מעסיקים לצורך חוק הסכמים קיבוציים. לפיכך, שעה שמדובר במעסיק החבר בלשכת המסחר, ואשר לגביו חל צו הרחבה של הסכם קיבוצי, הרי שהוא יהיה חייב בתשלום דמי טיפול ארגוני לאחת משתי ההתאחדויות.

השופטים רועי פוליאק וחני אופק-גנדלר ונציגי הציבור יוסי רחמים ודן בן-חיים הסכימו עם וירט-ליבנה.