המשטרה ניסתה לגרש מן הארץ פלשתיני בניגוד לפסיקת בתי המשפט, אשר הדגישו שלכאורה קיימת סכנה לחייו אם יגורש לשטחי הרשות הפלשתינית. מדובר בהתנהגות שערורייתית, תוך שהמדינה מנסה ליצור מסלול עוקף להחלטות בית המשפט. כך קובעים שופט בית משפט השלום בתל אביב, דן בארי, ונציב הביקורת על הפרקליטות,
דוד רוזן.
נדמי עואד קיבל בשנת 2003 היתר שהייה בישראל, לאחר שנקבע שהוא מאוים בשטחי הרש"פ - ביטוי המתייחס בדרך כלל למי ששיתפו פעולה עם ישראל בצורה כזו או אחרת. בשנת 2019 החליטה ועדת המאוימים במשרד הביטחון שהאיום חלף וניתנו לו שישה חודשים לעזוב את הארץ. לאחר שהוא לא עשה זאת, הוגש כתב אישום נגד עואד והמשטרה ביקשה לעוצרו עד תום ההליכים. בית משפט השלום בתל אביב החליט לשחררו בתנאים מגבילים, לאחר שציין שלכאורה קיימת מניעה ממשית להחזירו לשטחי הרש"פ. בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את ערעור המשטרה וחזר על הקביעה בדבר הסכנה לכאורה הנשקפת לעואד.
המשטרה הודיעה שבכוונתה להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, אך חזרה בו והודיעה שבכוונתה לגרש אותו מיידית לשטחי הרש"פ - ועואד הגיש עתירה מינהלית נגד גירושו. בית משפט השלום בתל אביב הורה זמנית שלא לגרש את עואד והתיק הועבר לבארי, אשר קבע בחודש פברואר: "ההתרחשויות בתיק זה הן שערורייתיות". בארי סקר את התנהלותה של המשטרה, וקבע שהגשת העתירה המינהלית מייתרת את הדיון בשאלה האם היה מקום לעכב את הגירוש. הוא הורה להעביר את התיק לפרקליט המדינה, כדי שיבחן את התנהלות המדינה.
בצעד חריג מאוד, העבירה הנהלת בתי המשפט את החלטתו של בארי לבדיקתו של רוזן, המופקד גם על ביקורת תביעות המשטרה. רוזן גיבה את דבריו של בארי בקובעו (11.5.20): "התביעה המשטרתית התכוונה להביא לגירושו המיידי של אדם, לאחר שבית המשפט קבע שקיימת לכאורה מניעה לגרשו". המשטרה טענה בפני רוזן, כי הדרך לתקוף את החלטת ועדת המאוימים הייתה בעתירה מינהלית ולא בהליכים פליליים, שכן ערכאות אלו "ניזונות משבבי מידע ואינן חשופות לתמונה המלאה".
רוזן מציין, כי המדינה יכלה לגרש את עואד בלי להגיש נגדו כתב אישום - אך היא בחרה במסלול הפלילי, ולכן היה עליה להמשיך בו ולפנות לבית המשפט העליון. "הודעת המדינה לבית המשפט, על כוונתה למחוק את כתב האישום ולהורות על גירושו של הנאשם באופן מיידי, עמדה בסתירה לקביעות קודמות של שתי ערכאות בעניין, ויצרה תמונה לכאורית, לפיה החלטות בית המשפט הינן החלטות מוטבעות על הדף ותו לא".
רוזן מוסיף: "התנהלות התביעה יוצרת את הרושם, כי מרגע שנדחתה בקשתה למעצר עד תום ההליכים, ניסתה התביעה ליצור 'מסלול עוקף' להחלטות אלו, תוך התכחשות לקיומן. זאת, אין לקבל. משבית המשפט אמר את דברו, היה על המדינה לכבד ההחלטה, ולשמור על הסמכות המובנית בהחלטה וכלל מעמדה.
"אין צורך להכביר מילים על-אודות חשיבותם של כיבוד הכרעות שיפוטיות, ושל הבאת התמונה המלאה בפני בית המשפט, תוך ניהול ההליך בשקיפות מירבית. הדברים אמורים כלפי כל עורך דין המופיע בבית המשפט ומתנהל מול הצד שכנגד, ועל אחת כמה וכמה כלפי מייצג המדינה בערכאות, אשר עליו לעשות שימוש בכוח ובסמכות הנתונים לו, בכדי לוודא שהצדק לא רק ייעשה אלא גם ייראה, ותימנע לזות שפתיים". רוזן המליץ בפני היועץ המשפטי לממשלה,
אביחי מנדלבליט, לפעול למניעת הישנותם של מקרים כאלו.
