הוועדה המשותפת לוועדת החוץ והביטחון וועדת הפנים והגנת הסביבה ממליצה (יום ב', 1.6.20), ברוב קולות, למליאת הכנסת להאריך את תוקפו של חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) בשנה נוספת, עד 16.6.21.
החוק נחקק בשנת 2003, בימי האינתיפאדה השנייה, ונקבעו בו הוראות המגבילות את שר הפנים במתן אזרחות ורישיונות לישיבה בישראל במקרים של איחוד משפחות, וכן מגבלות על מתן היתרי שהייה בישראל במקרים של איחוד משפחות והיתרים הניתנים בסמכות המפקד הצבאי. זאת, נוכח עמדת גורמי הביטחון, לפיה בעשרות פיגועי התאבדות שהתרחשו באותם ימים, הסתמנה מעורבות גוברת והולכת של פלשתינים שהם במקור תושבי יהודה, השומרון וחבל עזה, הנושאים, בעקבות הליכי איחוד משפחות, תעודות זהות ישראליות המאפשרות להם תנועה חופשית בין שטחי הרשות לישראל.
בחוק נקבע מנגנון המאפשר את הארכת תוקפו של החוק בצו של הממשלה, באישור הכנסת, לתקופה שלא תעלה על שנה. מאז שנת 2004 ועד לשנת 2015 נדונו בקשות הממשלה להארכת תוקפו של החוק בפני מליאת הכנסת בלבד, ובסיום הדיון הצביעה המליאה על הארכת תוקפו של החוק.
במחצית שנת 2015, על-מנת לאפשר קיום דיון מעמיק יותר בבקשת הממשלה להארכת תוקפו של החוק, החליטה ועדת הכנסת, כי בטרם יבוא הצו לאישור מליאת הכנסת, תדון בו ועדה משותפת לוועדת החוץ והביטחון ולוועדת הפנים והגנת הסביבה, שתגיש המלצותיה למליאת הכנסת.
הדיון הסוער היום נפתח בדבריו של יו"ר הוועדה, ח"כ צבי האוזר, שאמר: "אני רוצה להזכיר לחברים שהוראת השעה מגבילה את שיקול הדעת של שר הפנים לתת אזרחות ורשיונות ישיבה בישראל במקרים של איחוד משפחות עם תושבי יו"ש, עזה ומספר מדינות נוספות. יש לחוק חריגים וסייגים לגבי תושבי האזור מגיל 35 ומעלה, או תושבת שמלאו לה 25 ומעלה, וכן היתרים לילדים עד גיל 14 והסדרים לצעירים בני 14-18 ואף היתרים הומניטריים.
"הדיון כאן הוא בהתנגשות בין הזכות להקים משפחה אל מול הזכות לחיים שעלולים להיפגע מהטרור. אומנם הקמת משפחה היא זכות חוקתית, אך בית המשפט נתן דעתו שאין חובה לקיים זכות זו דווקא בישראל, ולמיטב ידיעתי התופעה של מימוש זכות זו שלא בישראל איננה שכיחה".
עו"ד נעמה פלאי מהלשכה המשפטית ברשות האוכלוסין הזכירה כי מעבר לחריגים ותיקונים שנעשו בחוק, היו עוד הקלות נוספות שנעשו על-פי שיקול דעת שר הפנים לאורך השנים. החוק נבחן כל שנה מחדש, הן בהקשר של הקלות אפשריות והן בהקשר הסיכון הביטחוני הנובע מאוכלוסייה זו, וכך, למשל הוחלט על תיקון תקנות אשר מאפשרות ביטוח בריאות ממלכתי גם למי שאין לו היתר ישיבה.
חברי הוועדה ביקשו מעו"ד פלאי נתונים עדכניים על היקפי הבקשות, וזו השיבה כי בעשור האחרון הממוצע השנתי היה כ-800 בקשות, ובשנתיים האחרונות יש כאלף בקשות בשנה. בניכוי סירוב על-רקע פלילי, ביטחוני, ביגמיה ואי-קיום מרכז חיים, נבחנו 22 אלף בקשות במהלך השנים, וכ-9,200 קיבלו היתר שהייה ועוד כ-3,600 מחזיקים ברישיונות לישיבה ארעית.
יו"ר הוועדה ביקש מנציג משרד ראש הממשלה להתייחס לתכלית הביטחונית של הבקשה, וזה השיב כי "משנת 2003 אנחנו מגבשים מדי שנה חוות דעת מקצועית לגבי הסיכון מאוכלוסיית איחוד המשפחות. אני מזהים בהם, גם כיום, זיקה ערכית וזהותית למדינות מהן הם באים, ומכאן שגם יש להם פוטנציאל מוגבר לסייע לארגוני הטרור, תוך ניצול הנגישות שלהם לנוע בתוך ישראל, וארגוני הטרור יודעים זאת ורואים בהם מאגר נוח לגיוס. דור ב', הילדים של איחוד המשפחות, מיוצגים אפילו יותר במסגרת המעורבות בטרור מאשר ההורים. הזיקה שלהם הופכת אותם לרגישים מאוד למתרחש בזירה הפלשתינית, והיות שאנו מזהים כי הן ביהודה ושמרון והן בעזה יש נפיצות גדולה כעת, אנו מזהים אותם כפוטנציאל מוגבר לסיוע לטרור ועל כן ממליצים להמשיך בהוראת השעה".
ח"כ מרב מיכאלי (העבודה): "המציאות היא שמאז שנת 2007 החוק עצמו לא תוקן, גם אם ניתנו הקלות בהיתרים לאחר ביקורת שיפוטית. אי-אפשר להטיל הגבלות כאלה על אזרחים ישראלים, וזה המקרה עם אלה המוגדרים דור ב', ואנו מנהלים את הוויכוח הזה כל שנה בוועדה זו".
ח"כ אבי דיכטר (הליכוד): "אם דור ב' ביצע מעורבות בטרור, אז ברור שהמערכת טעתה ויצרה מחבל, אזרח ישראלי כחול-לבן, כתוצאה מהיתרים שנתנה להוריו. 19 שנים חלפו מהפיגוע בדולפינריום והמחבל שהסיע את המתאבד בפיגוע זה קיבל תושבות קבע בישראל. החוק הזה נועד לבלום מעורבות בטרור, ולשמחתנו כרגע אין גל כזה, אבל היה גל כזה בזמנו והוא התפתח שוב ב-2015. החוק הזה עוסק קודם כל באיום, שביכולתנו כמחוקקים לבלום אותו, ואני אומר לכם שהוא טכניקה יעילה ביותר לסיכול פיגועים. האיום הוא דבר שיימשך עד שיהיה שינוי דרסטי ביהודה ושומרון ובעזה. אומר נציג שב"כ שהצפי של מערכת הביטחון הוא להתחממות וכולנו מבינים בגין מה. כל עוד האיומים לא רק נמשכים אלא גם מתגברים, בטח עם הודעת נשיא הרשות הפלשתינית על הפסקת התיאום, אני ממליץ לוועדה להאריך את הוראת השעה ולשקול אם יש מקום לחקיקת קבע".
עו"ד סאוסן זהר, מרכז עדאלה: "זהו אחד החוקים הגזעניים ביותר בספר החוקים הישראלי. אין כיום מדינה דמוקרטית אחרת שיש בה חוק כזה, שמגדיר קבוצה שלמה כאויב ואיום, מבלי לבצע בדיקה פרטנית לכל בקשה, כפי שהיה המצב לפני 2003. יו"ר הוועדה ציין שקרא את העתירות ואת פסקי הדין בהרכב המורחב, ואמנם נדחו העתירות, אבל זמניותו של חוק הזה והיותו הוראת שעה הייתה בלב הקביעה של דעת הרוב. לא יכול להיות שחוק דרקוני, גורף וגזעני כזה יישאר בספר החוקים כחוק זמני במשך 17 שנים ברציפות. הערות עו"ד פלאי מחזקות שאפשר וצריך לעשות בדיקות פרטניות ואין צורך באיסור גורף. הנתונים של 2020-2019 הם נתונים אפסיים מבחינה ביטחונית ומאשרים שלא צריך להאריך את החוק הזה, אלא להפסיק אותו או לפחות להביא אותו לדיון מעמיק של חקיקה קבועה בשלוש קריאות. החוק הזה צריך להיבחן לא בתור מדיניות הגירה, כאפשרות להכניס זרים למדינת ישראל, אלא במשקפיים של הפגיעה החוקתית באזרחים הערבים בישראל שמבקשים לממש את זכותם לאחד את משפחתם ולהינשא למי שהם רוצים".
עאליה זועבי ממרכז מוסאוא אמרה: "אין פה הסבר מפורט לאיך קובעים שאדם הוא סיכון ביטחוני. על סמך מה 30 אלף איש מוגבלים בתנועתם ולא יכולים להתקבל לעבודה? אפילו תהליך קבלת האזרחות של אותם ילדים הוא ארוך ויקר". עו"ד דניאל שנהר, המוקד להגנת הפרט, ביקש מחברי הוועדה להציע לכנסת לתקן את החוק ולא רק לאשר את הצו שבפניה, תוך בחינה של החרגות מסוימות, כגון קטינים או שמי שבמשך 10-5 שנים לא הייתה עמו כל בעיה, כבר לא יוגבל ע"י החוק.
ח"כ מיכאלי: "מטרת הקמת הוועדה המשותפת הייתה לבחון את הדברים לגופם, וגם מי שסבור שאין מנוס מבחינה ביטחונית, והרקע והסכסוך לא השתנו, לבחון האם אין מקום לשנות לפחות את הקריטריונים המאוד מחמירים גורפים ופוגעניים? האם אין מקום לשנות לפחות אותם? לא יכול להיות שאין מקום לדון בהם במשך 17 שנה.
ח"כ אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת): "כאשר אנו אומרים שמדובר באחד החוקים הגזעניים ביותר, הדיון היום ממחיש את האמירה הזו, ודבריו של ח"כ דיכטר מסכמים הכל. מדובר באיום קבוע, איום תמידי, ואל תדברו איתנו על הזכות לחיים לכולם. גם אנחנו בעד זה, בלי הבדל, אבל כשזה מגיע לערבים פלשתינים, אתם נאלמים דום. כשמישהו מתחתן אז הוא צריך לחשוב במונחים של האם דור ב' יבצע פיגוע? הוא עושה את זה כי זכותו להתאהב ולהתחתן. שמונה שופטים מתוך ה-11 קבעו שיש פגיעה יסודית בזכות חוקתית. שישה דחו את העתירות רק כי מדובר בצו זמני. אין מה להשוות בין שנים 2004-2003 לבין 2020. הנתונים כיום כמעט אפסיים, ומעידים כאלף עדים שאין מצב ביטחוני שמצדיק היענות לבקשה. 1,600 משפחות שהתחתנו לפני 2003 שלא מקבלות אישור קבוע, שאין אפילו אחד מהם שהסתבך בעבירה כלשהי במשך כמעט 20 שנה. צריך להתבייש שהחוק הזה עדיין בספר החוקים, ומבקשים שלא תאשרו כל בקשה מראש אלא תעברו לבדיקה פרטנית, מקרה מקרה, ולא להגדיר כך את כל הקבוצה. זו גזענות לשמה ולכך לא נסכים".
יו"ר הוועדה האוזר סיכם: "דנו כאן בהתנגשות בין שני עקרונות יסוד: אחד המעוגן במסגרת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו - הזכות להקים משפחה, ומולו עקרון יסוד של הזכות לחיים וביטחון של האזרחים החשופים לטרור. על-פי מה ששמענו, הוראת השעה מגבילה ולא חוסמת את אפשרות קיום הזכות, ועובדה שאושרו למעלה מ-50% מהבקשות שנבחנו לפי חוק זה לאורך השנים".
"עם זאת, שמענו גם כי להוראת שעה זו תכלית ביטחונית המצדיקה את המשך הארכת תוקפה. זאת בשל אפשרויות מוכחות, חוזרות ונשנות, בשנים האחרונות של הסתייעות בבני משפחה המנצלים את חופש התנועה לביצוע פיגועי טרור. רמת מעורבותם בטרור של אותם אנשים שמחליטים להגר מ'האזור' לתוך מדינת ישראל היא חריגה באופן משמעותי וכך גם רמת העוינות. התופעה הזו נדונה בשתי עתירות לבג"ץ, 11 שופטים דנו בכל פעם בעתירות הללו בדיון מעמיק וחשוב על ההתנגשות שבין זכויות האדם. הם מצאו שהשיקול הביטחוני הוא שיקול דעת מכריע וכי הזכות לביטחון ולחיים גוברת על הזכות למימוש נישואים ומשפחה. אני חוזר על דבריו של השופט מלצר מהדיון בבג"ץ כי 'מוטב להישמר מאשר להצטער' ומעלה את הצו להצבעה".
הוועדה הצביעה וברוב קולות של חמישה תומכים אל מול שני מתנגדים, המליצה למליאת הכנסת להאריך את תוקף החוק בשנה נוספת, כאמור. בקשה של ח"כ סעדי לדיון מחדש נדחתה בהמשך, ברוב קולות, של ארבעה מתנגדים לדון בה אל מול תומך אחד.
