כספים שחולטו מעבריין במסגרת הרשעתו יקוזזו מהכנסתו החייבת לצורך מס - קובע לראשונה (31.5.20) שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, הרי קירש. רשות המיסים הזהירה במהלך הדיון, כי משמעותה של קביעה שכזאת תהיה הפיכתה "ל'שותפה' של עבריינים במסגרת ענישתם הפלילית".

השאלה שעמדה לדיון הייתה, מהו בסיס ההכנסה ממנו יש לחשב את המס בו חייב העבריין, לאחר שחולט ממנו רכוש בסכום המייצג את הכנסותיו מן העבירות, או לפחות חלק מהן. המדינה טענה, כי בסיס החישוב הוא ההכנסות במלואן. רועי חיון - שהודה בניהול הימורים בלתי חוקיים ונדון ל-28 חודשי מאסר ולחילוט של 5 מיליון שקל - טען שהימנעות מקיזוז החילוט תביא לכך שישלם מס על סכומים הגבוהים בהרבה מרווחיו האמיתיים. הצדדים הסכימו שהכנסותיו מן ההימורים, עליהן לא דיווח, הסתכמו ב-6.8 מיליון שקל.

קירש אומר כי החילוט אינו מאפס את הכנסתו של העבריין. הוא לומד זאת מפסק דינו של בית המשפט העליון בעניינם של השר לשעבר אברהם הירשזון ואילנה דמארי, שני מקרים בהם מי שגנבו כספים החזירו אותם וביקשו לקזז את ההשבה מן ההכנסה החייבת במס. באותו פסק דין התקבלה חלקית טענת הקיזוז, אך קירש אומר שמדובר במקרים שונים: שם הייתה קיימת חובת השבה למי שהכספים נגנבו מהם, ואילו כאן נבעו אומנם רווחיו של חיון מעבירות אך המהמרים פעלו בהסכמה.

הסוגיה המרכזית היא האם יש לראות את החילוט כהוצאה מוכרת, אשר ממילא תוביל להפחתת ההכנסה החייבת - וכאמור קירש משיב על כך בחיוב. בנושא זה, אומר קירש, ניתן ללמוד מן ההלכה של בית המשפט העליון בתיק הירשזון-דמארי. שם כאמור התיר בית המשפט קיזוז של כספי ההשבה, וקירש סבור שאותו ניתוח חל - ואולי אף ביתר שאת - על כספי חילוט. האפשרות שמארגן ההימורים ייתפס ורכושו יחולט, היא חלק מן הסיכון שבפעילותו - ולכן החילוט הוא הוצאה מוכרת.

מכאן עובר קירש לדון בשאלה האם יש למנוע את הקיזוז משיקולים של תקנת הציבור, והוא משיב בשלילה. מפסיקת בית המשפט העליון הוא מסיק, כי המטרה המרכזית של החילוט איננה ענישה, אלא ביטול הכדאיות הכלכלית של העבירה ביחס לעבריין הספציפי והרתעה ביחס לציבור כולו. "לא ניתן היה על-פי חוק לחלט מידי המערער יותר משווי הרכוש שהושג כתוצאה מביצוע העבירות, דהיינו הפגיעה במערער באמצעות החילוט לא יכלה לחרוג מבחינה כספית מעבר להיקף פירות הפעילות האסורה. רק את 'בִּלְעוֹ' של העבריין מוציאים באמצעות החילוט,
ולא מעבר לכך", קובע קירש.

"החילוט איננו קנס. אדרבה, תוצאת החילוט - וזה כל ייעודו - היא איון ההנאה הכלכלית שנצמחה מהפעילות העבריינית. אם לא ניתן, על-פי ההלכה המחייבת, לומר כי ההכנסה כלל לא נוצרה כי ההתעשרות התבטלה, אזי למצער יש להתיר בניכוי הוצאה אם כאשר מופעל החילוט. תוצאה אחרת תגרום, לדעתי, לגבייה ביתר של מיסים ולעיוות כלכלי מובהק. הפגיעה בקניינו של האזרח תהיה בלתי מידתית ומיותרת".

קירש מציין, כי רשות המיסים הזהירה שהחלטה שכזאת תביא "להפיכתה של רשות המיסים ל'שותפה' של עבריינים במסגרת ענישתם הפלילית". אולם הוא אומר, האפשרות האחרת היא הטלת מס של עד 70% על התעשרות שהמדינה עצמה הפקיעה - "תוצאה כואבת מדי אפילו עבור אזרח שפשע והורשע בפלילים". לדעת קירש, יש להמעיט בשימוש בכלי המיסים כמכשיר להשגת מטרות שאינן פיסקליות, ובכך לתרום למיסוי מדויק יותר. את חיון ייצגו עוה"ד משה מזרחי ועמית קריגל, ואת הרשות - עוה"ד חן אבידוב ומורן סילס.