בית המשפט יכול להורות על חילוט כל ההכנסות שנוצרו במסגרת הלבנת הון, בלא לקזז מהן את ההכנסות שהושגו כדין. כך קובעת סופית (17.6.20) נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, בדחותה בקשה לדיון נוסף בפסיקה זו. לצד זאת היא אומרת, כי הקביעה לפיה אין להכיר בהוצאות של המורשע לצורך ייצור אותן הכנסות, אינה מוחלטת אלא נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט.
השופטים עוזי פוגלמן, ג'ורג' קרא ואלכס שטיין קיבלו בינואר השנה את עמדת המדינה בערעור על עונשיהם של כמה מן המעורבים בקרטל עבודות הגיזום (ראו קישור משמאל). הם קבעו, כי בעת החילוט לא ניתן להתחשב בכך שלמורשעים היו גם רווחים לגיטימיים, לצד הרווחים הבלתי-חוקיים שנוצרו בשל הקרטל ביניהם. פוגלמן הסביר, כי מאחר שהזכייה במכרזים הייתה פרי עבירות ההגבלים והמרמה - הרי שהסכום שהושג בעבירה הוא כלל ההכנסות במכרזים אלו, ולא רק הרווח המשוער שהושג כתוצאה מן העבירות. לכן, כאשר ערבבו הנאשמים את הכספים ממכרזים אלו יחד עם הכנסות חוקיות - הרי שהם ביצעו עבירה של הלבנת הון.
פוגלמן הזכיר, כי בית המשפט העליון כבר פסק, כי כל ההכנסה מביצוע עבירה עשויה להיות בת-חילוט, ולא רק הרווח ממנה. לדבריו, קביעה זו עולה בקנה אחד עם שתי תכליותיו של החילוט. היא מרתיעה עבריינים פוטנציאליים, אשר יידעו שאם ייתפסו - יאבדו את כל ההכנסות שהפיקו, ולא רק את הרווח. והיא שוללת מן העבריינים את הרכוש שהשיגו שלא כדין, בבחינת "הוצאת בלעו של הגזלן מפיו". פוגלמן מוסיף וקובע, כי הסכום לצורך החילוט יהיה ההכנסה ברוטו של העבריין, ולא ניתן להפחית ממנו את המיסים ששילם - כשם שלא ניתן להפחית ממנו את ההוצאות שהיו לו לצורך ייצורה של אותה הכנסה פסולה.
המורשעים ירון בלווא, רמי ברזלאי, פרץ קופר, אסא קופר וחברות שבבעלותם ביקשו דיון נוסף, בטענה שמדובר בהלכה חדשה. החילוטים שהוטלו עליהם הוכפלו בידי העליון בהיקפים של עד פי שישה והגיעו ל-2 מיליון שקל, לצד עונשי מאסר של עד שמונה חודשים. לשכת עורכי הדין, שביקשה להצטרף לדיון, טענה, כי יש להתחשב בהוצאות הלגיטימיות של המורשעים בעת קביעת הרכוש שמקורו בעבירה ושאותו ניתן לחלט.
בדחותה את הבקשה אומרת חיות, כי פסק הדין הקודם התמקד בפרשנותו של המושג "רכוש" בחוק למניעת הלבנת הון ועשה זאת על פי כללי הפרשנות הקבועים. "קביעה זו אף אם יש בה חידוש מסוים, היא לכל היותר פיתוח הלכתי שאינו עולה כדי הלכה חדשה המצדיקה דיון נוסף בה", היא קובעת. פסיקה זו אינה סותרת פסיקה קודמת, כפי שנטען בבקשה, שכן בעבר בוצע החילוט לאחר תשלום המס - בעוד הפעם הוא מבוצע לפניו.
חיות מוסיפה: "אשר לטענות המבקשים בדבר התכליות העומדות בבסיס כלי החילוט. נראה כי המבקשים קוראים בפסק הדין את מה שאין בו. תכליות החילוט כפי שפורטו בפסק הדין כבר פורטו בעבר בפסיקה". אין ממש גם בטענה לפיה פסק הדין איחד את התכלית ההרתעתית והתכלית ה"מעין-עונשית" של החילוט, שכן מדובר רק ביישום פרטני של העקרונות שנקבעו בפסיקה.
בנוגע להכרה בהוצאות אומרת חיות, כי בית המשפט לא מנע בדיקה פרטנית של אפשרות זו במקרים עתידיים. "העובדה כי במקרה דנן שלל בית המשפט את ההתחשבות בהוצאות במסגרת של נימוקים מיוחדים, אינה שוללת את שיקול דעתו של המותב היושב בדין לבחון אם בנסיבותיו הפרטניות של מקרה אחר תתאפשר התחשבות בשיקולים אלה, ככל שהם עולים בקנה אחד עם תכליות הסדר החילוט ובאים בגדר 'נימוקים מיוחדים'".
את המורשעים ייצגו עוה"ד גד זילברשלג, מזור מצקביץ ואיתן פינקלשטיין; את הלשכה ייצגו עוה"ד יעל גרוסמן, גיל דחוח ואורי גולדמן; ואת המדינה - עוה"ד מאור אבן-חן ועמרי קופלר.
