רב-פקד לשעבר ערן מלכה שמר על זכויותיו הפיננסיות במשטרה, בזכות העובדה שבאופן רשמי הוא פרש מן השירות מטעמים רפואיים - ולא בשל פרשת השחיתות בה הודה והורשע. כך אומר (יום ב', 22.6.20) דובי שרצר, שהיה ראש צוות החקירה בפרשה, בהמשך עדותו במשפט פישר.
מלכה נחקר לראשונה בשנת 2014, בחשד שהוא מדליף חומרי חקירה לרונאל פישר תמורת שוחד, אך הכחיש ולא היו די ראיות נגדו. גל החקירות והמעצרים השני היה בחודש אפריל 2015, ובתחילת מאי הודה מלכה בחשדות נגדו. אולם עוד לפני כן הוא עמד בפני ועדה רפואית מיוחדת (ור"ם), אשר אישרה את פרישתו מהמשטרה מנימוקים רפואיים. בשל כך, הסביר שרצר, הבהירה המשטרה לחוקרי מח"ש שלא ניתן לגעת בזכויותיו הכספיות של מלכה בעקבות פרישתו.
עוד גילה שרצר, כי פרקליט המדינה דאז, שי ניצן, למעשה כפה על מח"ש לחתום עם מלכה על הסכם עד מדינה. הוא עצמו, כראש צוות החקירה, התנגד לכך - משום שמלכה היה עבריין מרכזי בפרשה. "היה ברור לי שאם נתחיל לנהל מו"מ עם ערן, נסבך את התיק. הייתה לנו עדת מדינה, היו לנו ראיות, היו אנשים בחוץ שמסרו מידע. המדינה בשלב הזה לא הסכימה שהוא יהיה עד מדינה. אמרו לו שיגיד הכל, זה יילקח בחשבון בסוף, אבל לא הבטיחו לו כלום. הוא הבין שהוא במצב בעייתי מורכב, ש-ע"י עדת מדינה, שאנחנו יודעים את הקודים.
"ערן נהיה עד מדינה רק אחרי כתב האישום. זו הייתה ההנחיה שקיבלנו מפרקליט המדינה, וביצענו אותה. כאשר ערן החל לדבר ב-4.5.15, לא הובטח לו כלום ולא סוכם איתו שהוא יהיה עד מדינה". לדברי שרצר, היה באותו יום סיכום על גבי נייר צהוב עם סניגוריו מלכה - אשר לטענת ההגנה אינו בנמצא; "אם הוא באמת איננו, זו תקלה. אין ספק. אני אחראי כראש צוות החקירה". לדברי שרצר, הנחייתו של ניצן הייתה שלא לחתום על הסכם עם מלכה לפני הגשת כתב האישום. הוא הסביר, כי ניצן נתן הנחיה זו בעקבות פרשת פינטו, כאשר מח"ש חתמה על הסכם עם הרב יאשיהו פינטו עוד לפני חקירתו של ניצב מנשה ארביב על היחסים בין השניים - ואזי התקשתה בחקירתו של ארביב. ניצן הורה בצורה חריגה שלא לחתום על הסכם עם מלכה לפני הגשת כתב האישום, ואילו הגשתו לאחר מכן סיבכה את החקירה משום שהיה צורך לפתוח אחורה את התיק, הוסיף שרצר.
שרצר הוסיף, כי כאשר דיבר מלכה על מעורבותו של תת-ניצב אפרים ברכה בפרשת קובי כחלון, הייתה זו דוגמה לסיבוך שנוצר בשל הוראותיו של ניצן. "להערכתי הוא רצה להציל את הפנסיה שלו. הוא בא עם סיפורים, שחלקם היו חדשים לגמרי וחלקם ידענו ממקורות אחרים", הוסיף שרצר. הוא גילה עוד, כי הוא ואנשיו רצו לחקור באזהרה את ניצב ירון בארי, לשעבר ראש אגף התנועה וראש אגף משאבי אנוש, אך ניצן וראש מח"ש דאז, אורי כרמל, החליטו שהוא ייחקר כעד בלבד - למרות שמלכה ייחס לו עבירות של שוחד והפרת אמונים (התיק הפלילי נגדו נסגר).
שרצר דחה את טענת ההגנה, לפיה הוא ואנשיו לא חקרו ברצינות את מלוא המידע שמסר מלכה. לדבריו, החקירה נגד רות דוד הביאה להעמדתה לדין; החקירה נגד ניצב ברונו שטיין (לשעבר ראש אגף התנועה ומפקד מחוז מרכז) הייתה מקיפה מאוד; לגבי ניצב מני יצחקי (לשעבר ראש אגף החקירות והמודיעין) - נחקר עד נוסף; לגבי מלכה וכחלון - נחקרה עוד עדה. "האמצעים שלך מוגבלים ואתה צריך להחליט במה אתה מתמקד. מדובר על אנשים נכבדים, ומי שרוצה להציל את צווארו אומר הרבה דברים. כל דבר ניסינו לבדוק, אין חוט שלא ניסינו למשוך. הוצאנו מאות אלפי שקלים על מחקרי תקשורת ולא חסכנו פה", הוסיף שרצר.
טענה נוספת של ההגנה שדחה שרצר הייתה, שהחוקרים איימו על מלכה שיחשפו את מצבו הרפואי אם לא ישתף פעולה. לדבריו, התעניינותו במצבו הרפואי של מלכה נבעה רק מן החשד שהאישור שהציג, ואשר הגביל את משך חקירתו, ניתן לו שלא כדין. "היה חשש שהאישורים הם קומבינה בתוך בית החולים, שמקורם בהיכרות בין פישר לבין גורמים לבית החולים. התכלית האחד והיחידה הייתה לבדוק האם האישורים שהוצגו בפנינו היו תקפים". שרצר הוסיף, כי לבסוף לא התקדמה החקירה בנושא זה, משום שהוא לא היה בליבת הפרשה.
להערכתו של שרצר, מלכה החליט להיות עד מדינה כאשר הבין את היקף הראיות נגדו. "הוא עשה את האיזון שלו והבין שהכיוון של הכחשה לא יעזור לו, ועדיף לו לשתף פעולה. ברור שעורכי הדין שלו ייעצו לו שאי אפשר להמשיך בכיוון הזה", אמר. הוא אמר חד-משמעית, כי הוא ואנשיו לא סחטו בצורה כלשהי את מלכה ולא הפעילו לחצים פסולים על יתר המעורבים בפרשה. בהקשר זה העיר, כי כאשר נעצרה דוד - היא טענה שבשל מעמדה כפרקליטת מחוז לשעבר אסור לעצור אותה, ודרשה מהחוקרים שידברו עם ניצן ועם היועץ המשפטי דאז, יהודה וינשטיין.
שרצר אמר כי אין אמת בטענת ההגנה לפיה החקירה נוהלה בשני מסלולים מקבילים - מסלול מתועד בחדר החקירות ומסלול שאיננו מתועד מחוצה לו. "יש מזכרים שמתעדים את כל מה שנאמר מחוץ לחדר החקירות, ועיקר הפעולות בוצעו ותועדו בחדרי החקירות. הנהלים אומרים, שאם לא קורה משהו מהותי מחוץ לחדר החקירות - כלל אין צורך לתעד. יכול להיות שהיינו צריכים לתעד עוד משהו וטעינו, אבל ליבת החקירות מתועדת", אמר.
