החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה נקבע כהוראת שעה לשלוש שנים, ונוכח פיזור הכנסת הוארכה התקופה לכמעט ארבע שנים. הוא הוגבל במטרה לבחון את השלכותיו ולוודא שהוא משיג מטרותיו, בין היתר שאין בו כדי להחריף את מרוץ הסמכויות. הצעת החוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה) (תיקון מס' 2), התש"ף-2020, שנדונה (יום ד', 24.6.20) בוועדת חוק חוקה ומשפט, מבקשת לעגן את ההסדר כהוראת קבע.

ההסדר להתדיינויות, נועד לסייע לבני משפחה ליישב סכסוכים משפחתיים בהסכמה ולצמצם את ההתדיינויות המשפטיות ביניהם, באמצעות הפניית תובענות אלו תחילה להליך של יישוב סכסוך. אדם המעוניין להגיש תובענה בעניין של סכסוך משפחתי, נדרש תחילה להגיש לערכאה השיפוטית בקשה ליישוב הסכסוך, אשר מופנית ליחידת הסיוע שליד בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הדתי, יחידות בהן יושבים אנשי מקצוע כאמור, ורק לאחר מכן אם הצדדים לא הגיעו להסכמה, תערך התדיינות בבית המשפט או בבית הדין הדתי בנושא.

ועדת החוקה ערכה דיוני מעקב רבים על תהליך ההטמעה, שנתקל בתחילה בקשיים שונים, אך הנתונים שהועברו במהלך התקופה לוועדה, מצביעים על השפעה רבה שיש לחוק בהפחתת הדיונים המשפטיים בין בני משפחה בבתי המשפט למשפחה ובבתי הדין הדתיים.

יו"ר הישיבה, ח"כ אוסאמה סעדי, אמר בדיון: "בישיבה בה הארכנו את התוקף לשנה ביקשתי את הנתונים וכן ביחס ליחידות הסיוע ליד בתי הדין השרעים שעד כה לא קיימות שם. מרכז רקמן קובע שחסר מעקב ושלמרות שיש ירידה של 50% השאלה מה עלה בגורל התיקים שלא הוגשו בהם תובענות".

ח"כ מרב מיכאלי (העבודה), יוזמת החוק, ביקשה להבחין בין החוק לפגמים: "משבר כלכלי הוא הסיבה מספר אחת לגירושין ואנחנו בעיצומו של משבר כזה. החוק הצליח להוריד באופן ניכר את מספר הסכסוכים ואת העצימות שלהם. המשימה שלפנינו היא להופכו לחקיקת קבע ולתקן את מה שנלמד מהוראת השעה כניסוי שנערך שלוש שנים. חשוב שנבחין בין הדברים שיש לתקנם בחוק לבין התקלות שנובעות מיישום החוק. יש התנהלות לא מספיק טובה מבחינת המערכות הממשלתיות כמו עמידה בזמני החוק, סנכרון בין המוסדות השונים שעוסקים בהפעלת החוק, בעיות הדיור ליחידות הסיוע ועוד. אסור שהבעיות היישומיות יבלבלו אותנו עם תיקון סעיפי החוק. הבעיה שמעל הכל היא כוח האדם. העובדות הסוציאליות ביחידות הסיוע עושות עבודה מעולה ויש לחזק את כוח האדם. השאיפה היא להרחיב את התכולה גם לכל סכסוכי המשפחה אחרים".

בהתייחסה למקרי אלימות במשפחה, אמרה כי "יחידות הסיוע החלו בטיפול דווקא במקרי האלימות. אנחנו בצומת חברתי ותרבותי שבו הרבה מהכלים של המדינה לטיפול באלימות כלפי ילדות ילדים ונשים נכשלים. צווי ההגנה וההרחקה לא מספיקים. זה יכול להוריד את עצימות הסכסוך ולהחזיר להורים את השליטה על חייהם. חייבים לחזור לכיוון הזה".

עלייה במשך חיי התיק

ח"כ איילת שקד (ימינה): "כשחוקקנו את הוראת השעה לא ידענו מה יהיו ההשלכות, וכשרת משפטים בדקתי את השנה הראשונה ולאורך זמן אני שמחה מאוד לראות שהסבל נחסך מזוגות רבים. מהנתונים רואים באופן ברור שיש ירידה משמעותית במספר התיקים המגיעים לבית המשפט ולכן החוק מוצלח ונכון. עם זאת יש עלייה במשך חיי התיק כשהוא מגיע לבית המשפט ויש לבדוק איך אפשר לקצר את ההליכים שמגיעים לבית המשפט".


עו"ד יעל בלונדהים ממשרד המשפטים אמרה: "רואים מגמת ירידה ברורה ויציבה של כ-50% בתובענות בבית המשפט ובבתי הדין. בוצע גם מדגם פיזי בתוך התיקים שהצביע על כך שרק 46% מהמשפחות שהגישו בקשה לסכסוך, הגישו לאחר מכן תובענות. הזוגות שלא הגישו תובענות דיווחו על שיפור במערכת היחסים. החוק זקוק ליציבות כהוראת קבע. דיני המשפחה בישראל נמצאים במקום לא יציב ויש חשיבות גדולה לכך. גם לנו יש שאלות לגבי מה קרה עם הזוגות שלא הגישו תובענות בסוף ההליך, אך זה לא בהכרח קשור לשאלת הוראת הקבע".


יהודית אסף, מנהלת יחידות הסיוע במשרד הרווחה, הראתה פגמים ביישום: "יש 35 יחידות סיוע אך לא תמיד מיושם החוק. יישוב סכסוכים אינו המדד היחיד. חלק מהפונים מופנים לטיפול וחלק מהמחלוקות נקודתיות. בשנה השלישית ליישום החוק, בשנים 2019-2018 נפתחו 24,256 תיקים. מתוכם בבית המשפט 16,817 ובבתי הדין הרבניים 7,439. התקיימו 23,157 פגישות במהלך השנה שזה מראה על ממוצע של שתי פגישות לתיק והתוצאות של ההתערבות הן שב-15% הליך הסכסוך נפתר במהלך יישוב הסכסוך ביחידת הסיוע. נתון נוסף הוא כ-40% של אי-התייצבות, במרבית המקרים, אי-התייצבות של צד אחד. 25% הסכימו לפנות להליך טיפול או גישור או מו"מ מחוץ ליחידת הסיוע ו-43% מתוך אלו שהתייצבו לא הגיעו להסכמה. עם זאת, השופטים והדיינים מרגישים הבדל לטובה בין אלו שהתייצבו ומגיעים לדיונים. בשנה הרביעית הנתונים דומים מאוד".

בהתייחסה לבתי הדין השרעים, אמרה כי "מה שחסר הוא תקנים נוספים. ביקשנו תוספת של 13 תקנים נוספים ואין תקציב. בביה"ד בבאר שבע היה קושי לגייס עובדים, אך יש מועמד שעבר את המיון הראשוני והמיון הסופי נקטע בשל הקורונה". בהתייחסה לטיפול במקרי אלימות, אמרה כי "הניסיון מלמד שיש ערך מוסף בשילוב בין כלים גישוריים וטיפוליים בהגנה של המערך שלנו".

עו"ד רפי רכס מהייעוץ המשפטי של בתי הדין הרבניים חיזק את הדברים: "הנתונים שלנו מצביעים על ירידה דרמטית במספר התיקים בכל ההליכים - גירושים, מזונות, ראיית ילדים. במערכת שלנו באמת ניתן לבדוק את המשפחות לפי תיקי אב של משפחות והתוצאות מדהימות. בתקופה המקבילה לפני החוק היו 8,871 משפחות שהחלו הליכים משפטיים, ובחוק עם כניסתו בתקופה המקבילה ירדנו ל-4,068. אח"כ זה עלה טיפה ל-5,168, בשנה השלישית 5,419 אבל עדיין ניתן לומר שבקצה יש כ-50% משפחות שחסכנו מהם מאבק משפטי קשה ויקר. לגבי שאלת ההסכמים, אין ירידה אלא עלייה קלה מדי ועדיין אחרי התוצאות המרשימות אפשר לשפר".


הד"ר גלי אביב מהנהלת בית המשפט, שפרסמה את מחקר הרשות השופטת, סיפרה: "בדקנו כמה משפחות פתחו תובענות לאחר שנה מסיום סגירת התיק וראינו שרק 46% הגישו. אנחנו רואים ירידה משמעותית ממוצעת של 20% בתיקי משפחה, אך תיקי משפחה מתחלקים לפי סוגי עניין וכל תיק מוגש בנפרד ואנחנו רואים ירידה של כ-30% בתיקי מזונות, ברכוש ירידה קטנה יותר של 13%. החוק רצה להביא לכך שרק הסכסוכים המורכבים יגיעו לבית המשפט ובגדול זה מה שקרה ולכן רואים התמשכות של התיקים שלוקח יותר זמן לסגור אותם".

עו"ד יעקב פרידברג מייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים: "ביחס לבתיה"ד השרעיים, שרת המשפטים הקודמת פרסמה צו למעט בבאר שבע שם היה קושי באיוש. לכן יש יחידות סיוע בכל בתי הדין השרעים וצריך להפעיל את החוק להסדר התדיינויות בצו".

השופט איאד זחאלקה, קאדי בית הדין השרעי לערעורים: "יש לנו בעכו ובסכנין עובדת סוציאלית אחת שמשרתת את שני בתי הדין במקום שלוש. בנצרת יש אחת במקום שתיים. בחיפה יש אחת ובבקה וטייבה, שם שני בתי דין גדולים בעומס התיקים, יש בינתיים רק עובדת סוציאלית אחת. בירושלים יש לנו עובדת סוציאלית אחת על 2.5 קאדים, שם יכול העומס להגיע ל-9,000 תיקים בשנה. בבאר שבע יש תקן של עובד סוציאלי אחד שלא מאויש ומכהנים שני קאדים באופן מלא. יש בעיית איוש קשה של שמונת התקנים הקיימים וקושי בהקצאת שבעה תקנים נוספים. בהנהלת בתי הדין השרעים אנחנו מוכנים להפעיל את יחידות הסיוע לוגיסטית ומשפטית".


עו"ד מיכל פיין, נציגת ציבור בוועדת ההיגוי ליישום החוק: "החוק עוסק במשפחות וסופר משפחות, ולעומת זאת המערכת הממוחשבת של הנהלת בית המשפט סופרת תיקים. בחינה של המספרים מהותית ביותר מבחינת מה ואיך סופרים. ביחידות הסיוע לפעמים שני בני הזוג מגישים בקשה ליישוב הסכסוך ואז יש באג במספרים. מבחינת הנהלת בית המשפט, במסגרת סכסוך הגירושים מוגשות מספר תביעות - גירושין, מזונות, רכוש ועוד כך שיכולים להיות גם חמישה מספרי תיקים. לכן חשוב בנתונים לבדוק את המשפחות שהחלו סכסוך ומי מתוכן הגיעו לבית המשפט. כמו-כן, יש תביעות שהחוק לא מתייחס אליהן. בבית המשפט מוגשים סכסוכים הרבה יותר רחבים כמו תיקי אלימות וירושה שלא נכנסים בגדר החוק. כל בדיקה אחרת עושה עוול לחוק שהיישום שלו מדהים".

כרמית פולק כהן מהמועצה לשלום הילד: "סוגיית שמיעת הילדים בהליך היא קריטית ופחות ניתן לה מקום גם בנתונים. כמה ילדים נשמעו ביחידות הסיוע? אין כוונה לכפות שמיעת ילדים אלא להבנות קריטריונים מאוד ברורים שיתוו שיקול דעת לשמיעתם, מתי נכון שיישמעו. זו מגמה עולמית והשיח של שמיעת ילדים צובר תאוצה".

השופט בדימוס פיליפ מרכוס: "מגמת החוק היא שלא יגיעו לבית המשפט. בני זוג שיש להם סכסוך יכולים להגיע להסכמה ואם זה דבר שגרתי שלא פוגע במובהק בילדים, אין צורך להביאו לבית המשפט. אין צורך שהמדינה תתערב, אלא אם יש ענייני ממון או מזונות. לכן, אין להתרגש מכך שהסכמים לא מובאים לאישור בית המשפט. להורים יש חובה להתחשב במה שילדיהם חושבים ואומרים ולכן אם ההורים מצליחים ביחידת הסיוע ליישב את הסכסוך יש לשאול האם התייחסו לעמדת הילדים בנושא".


עו"ד אביטל בגין מהסיוע המשפטי במשרד המשפטים: "הסיוע המשפטי הוא חלק מוועדת ההיגוי. היה לנו חשוב להדגיש את הצורך במחקרי המשך כדי להבין את האחוזים הגדולים יחסית והנעלמים של המשפחות שלא מגישות תביעה. נושא הקטינים חשוב מאוד ויש לקבוע קריטריונים שיעזרו ליחידות הסיוע לשמוע ילדים".

עו"ד אבישג עוזרד, מנהלת תחום חקיקה במרכז רקמן לקידום מעמד האישה: "הנתונים שהוצגו עדיין מותירים לא מעט שאלות לגבי הירידה בכמות אישורי ההסכמים, עלייה בכמות הדיונים המנומקים ועוד. גם בדוחות שהועברו לוועדה מדובר בהשערות ולא ידוע מה עולה בגורל אותן משפחות שלא מגישות תובענות. שופטים מעידים על כך שכשהיישוב נכשל זה דווקא מחריף את הסכסוך וכן נכתב שלא ניתן לערוך השוואה בנוגע לעומס על השופטים לפני ואחרי החוק. לא הובאו נתונים מצד הרשות השופטת האם יש באמת תועלת בהליכי מהו"ת במצבי אלימות במשפחה".