אין פגם בתקנות שקבעה הרבנות הראשית להכרה בישראל במערכי הכשרות הפועלים בחו"ל. זו משמעות פסק דינו של שופט בית המשפט העליון, דוד מינץ, אשר דחה עתירה של גוף כשרות אמריקני נגד סירובה של הרבנות להכיר בהכשרים שהוא מעניק.

התקנות מכוח חוק איסור הונאה בכשרות קובעות, כי מתן תעודת כשרות למוצרי מזון המיובאים מחו"ל טעון אישור ממועצת הרבנות הראשית. בעבר פיקחה מחלקת הייבוא של הרבנות הראשית על כשרותם של מוצרי המזון המיובאים, אך הגידול הניכר בהיקף הייבוא הוביל להכרה מצידה ברבנים או בגופי כשרות פרטיים הפועלים בחו"ל. בצורה כזאת, יכול היבואן לקבל תעודת כשרות ישראלית בהתבסס על תעודת כשרות זרה.

בינואר 2015 קבעה הרבנות נהלים להכרה ברבנים ובגופי כשרות בחו"ל. מועצת הרבנות הקימה ועדה הבוחנת את בקשותיהם להכרה בהם, ונקבע נוהל להגשת הבקשות ולהכרעה בהן. הרבנים היכולים לקבל הכרה הם רבני קהילות או רבני ערים ומדינות, העומדים בשורה של קריטריונים: ניסיון בן חמש שנים באספקת שירותי דת במקום המגורים, או מינוי לתפקיד בידי מוסדות הקהילה; מעבר של בחינות מטעם הרבנות בישראל; ועדיפות לרבנים שהוסמכו בארץ ולאלה שיוכיחו שגופי כשרות בישראל ובחו"ל נעזרים בהם.

לגבי גופי כשרות קובעים הכללים, כי עליהם לפעול בנושאים הלכתיים תוך כפיפות לרב מוכר בתחום הכשרות; הם יעסיקו מומחה מעשי בתחום הכשרות שעבר בחינה של הרבנות בישראל; יהיה להם ניסיון של לפחות שנה בפעילותם; הגוף הוא יציב ועצמאי; ויש לו תשתית לוגיסטית המאפשרת השגחה נאותה על היצרנים. תשתית זו צריכה לכלול משרד ומערכת ממוחשבת, כמות משגיחים מספיקה ביחס למספר בתי העסק שלגביהם מתבקשים שירות הכשרות, עובדי מנהלה ויכולת להסתייע בטכנולוג מזון.

פסק הדין של בג"ץ ניתן (יום א', 28.6.20) בעניינם של עמותת SKS ממדינת ניו-יורק והרב דוד מוסקוביץ העומד בראשה ומפקח על פעילותה. הרבנות הראשית דחתה ביוני 2015 את בקשתם להכרה בהשגחתם על מוצרי מזון מסין המיובאים לישראל, בשל שורה של נימוקים: ליקויים בעבודתו של מוסקוביץ כאשר היה מנהל מחלקת הכשרות ברבנות הוד השרון, מתן אישורי כשרות למזון מיובא למרות ליקויים קשים שהיו בו, העדר אישיות תורנית מוכרת המנחה את העמותה והעדר התשתית הלוגיסטית הנחוצה. העתירה הוגשה בשנת 2017.

בדחותו את העתירה, אומר מינץ כי לא נפל פגם באופן בו פעלה הרבנות לאור נהליה. הטענות שלך SKS ומוסקוביץ הן ערעוריות ולא מינהלתיות, ובג"ץ אינו מהווה ערכאת ערעור על מועצת הרבנות הראשית. ההליך שקיימה הרבנות היה סדור וטענותיהם של SKS ומוסקוביץ נשמעו בלב פתוח ובנפש חפצה. מעבר לכך, הם לא הוכיחו את עמידתם בתנאים הנדרשים. "העותרים הם בבחינת 'נטע זר' במערך ההשגחה על הכשרות על מוצרים המיוצרים בחו"ל. הם מבקשים הלכה למעשה ליצור מערך חדש יציר כפם, חלף המערכים הקיימים הנשענים על גופי כשרות שצמחו במהלך השנים בחו"ל שזכו למוניטין ואמינות רבה. את זאת קשה לקבל", קובע מינץ.

עוד מתייחס מינץ למכתב שקיבלו העותרים בשנת 2012 מראש לשכתו של הרב הראשי דאז, הרב יונה מצגר, ולפיו העמותה "מאושרת מעתה ע"י הרבנות הראשית וזאת כפוף לעמידה בנהלי הרבנות הראשית". על כך הוא אומר: המכתב "לא נכתב על-ידי הגורם בעל הסמכות להעניק הכרה בגוף כשרות, שהוא מועצת הרבנות הראשית, ולא ברור כלל איזו בחינה מקצועית קדמה למכתב זה". לבסוף מעיר מינץ על הלשון המשתלחת של באי-כוח העותרים, עוה"ד דוד רבי ומוטי גולדשטיין, נגד הרבנות: "סגנון זה לא כיבד איש. לא את המשיבים, לא את העותרים עצמם ולא את בית המשפט... בית המשפט אינו יכול לפעול כהלכה ללא דרך ארץ וכבוד מצד עורכי הדין המופיעים לפניו, אחד כלפי יריבו ושניהם כלפי בית המשפט".

SKS ומוסקוביץ חויבו בתשלום הוצאות בסך 10,000 שקל. השופטים מני מזוז ויוסף אלרון הסכימו עם מינץ. את הרבנות ייצגו עוה"ד תהילה רוט ורועי שויקה.