השדרן נתן זהבי התנהג בצורה מינית פסולה כלפי נשים ונערות - קובעת (יום ג', 30.6.20) סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, יהודית שבח. היא צמצמה בשני שלישים את הפיצוי שחויבה העיתונאית הדס שטייף לשלם לזהבי, כך ששטייף תשלם 130,000 שקל.

זהבי תבע משטייף 1.8 מיליון שקל בטענה ללשון הרע, בעקבות 13 פרסומים בשנת 2017 בהם ייחסה לו שטייף עבירות מין בארבע נשים ונערות לפני עשור ושני עשורים. בית משפט השלום בתל אביב (השופטת אושרי פרוסט-פרנקל) חייב את שטייף בתשלום של 390,000 שקל, לאחר שקבע שהיא לא הוכיחה את אמיתות גרסאותיהן של ארבע הנשים אותן ציטטה. שבח אומרת, כי פרוסט-פרנקל הפעילה מבחן מחמיר מדי וכי ניתן לקבוע שהארבע דיברו אמת.

על פי התיאורים שציטטה שטייף, אישה אחת מצאה את עצמה עירומה ושיכורה במיטתו של זהבי, כאשר היא פצועה באיבר מינה; אחרת אמרה שהוא ניסה לנשק אותה במסעדה; שלישית אמרה שהוא קיים עימה יחסי מין באילת בהיותה בת 17; והרביעית אמרה שהוא הטריד אותה מינית בצורה מילולית כאשר הייתה בת 17.

שבח מסכימה עם פרוסט-פרנקל בקביעה, לפיה שטייף אינה נהנית מהגנת העיתונאות האחראית, משום שלא ביררה די פרטים לפני פרסום טענותיהן של הנשים, לא אפשרה לזהבי להגיב לפני הפרסום וניסחה חשדות כאילו הם עובדות מוכחות. גם אין המדובר בהבעת דעה, שכן היו אלה "אמירות ברורות ונחרצות לפיהן מדובר במעשה שהיה". שטייף "הגישה את סיפורי העדות תוך שהיא מערבבת בין מה שסופר על ידן לבין התוספות מבית היוצר שלה, באופן העלול ליצור אצל המאזין/הקורא רושם מוטעה". עוד קובעת שבח, כי מאחר ששטייף עצמה הודתה שבאחד הפרטים עדותה לא הייתה אמת - היא אינה יכולה ליהנות מהגנת תום הלב.

לעומת זאת, כאמור, שבח מצאה שהארבע דיברו אמת ולכן שטייף נהנית מהגנת "אמת דיברתי" על הציטוטים מדבריהן. עדותה של המתלוננת על אירוע המסעדה לא נסתרה, היא נתמכה בעדותה של אחותה ו"ניתן להשתית הרשעה בעבירות מין על עדותה היחידה של נפגעת העבירה". עדותה של האישה שהגיעה למיטתו של זהבי לא נסתרה, הסכמתה לנסוע לביתו אינה מלמדת שהסכימה לשכב עימו והמקרה דומה לזה בו פסק בית המשפט העליון, כי בשכרות לא ניתן לתת הסכמה לבעילה.

לגבי האירוע באילת אומרת שבח, כי גם כאן לא נסתרה עדותה של המתלוננת. שטייף לא ייחסה לזהבי אונס או בעילת קטינה, אלא קשר עם בנות 17, ולכן הפרסום הוא אמת. ואילו בנוגע להטרדה המינית המילולית - הוכחו אמירות בלתי ראויות מצידו של זהבי, שהיה אז בן 66, גם אם הן אינן חוצות את הרף הפלילי.

שבח אומרת, כי הפגם שנפל הוא בתוספות של שטייף לתיאוריהן של הנשים, כמו גם בטענותיה לגבי מקרים נוספים של עבירות מין מצד זהבי. "הבעייתיות שבתוספות שבאו מפי המערערת היא כללית, והיא מתבטאת בהעצמת התלונות ובהגדלת נפחן ומימדיהן, הן ביחס למספרן, הן ביחס לחומרתן, והן ובעיקר בהפיכתן למנהג קבוע, לשיטה, למעשה של יום יום" - ואת כל זאת עשתה שטייף ללא עיגון עובדתי.

בנוגע לגובה הפיצוי אומרת שבח, כי התנהגותו של זהבי כלפי ארבע הנשים "מטילה עליו כתם מכוער בכל הנוגע להתייחסותו לאותן הנשים, המחייב הפחתה בשיעור הפיצוי, וזאת ללא קשר ומבלי להקל ראש ברבב שדבק במערערת בכל הנוגע להתנהלותה כעיתונאית". כאמור, היא הפחיתה את הפיצוי לשליש בלבד מזה שקבעה פרוסט-פרנקל. השופטים יונה אטדגי ושלומית יעקובוביץ הסכימו עם שבח. את שטייף ייצגו עוה"ד ניר גרצ'נסקי וליאת גור, ואת זהבי - עוה"ד ליאור אפשטיין, מאיר אבו ומאור זינגר.