הוועדה לזכויות הילד דנה בקשיים באיתור ובמתן מענה לילדים ולנוער בסיכון בצל משבר הקורונה. יו"ר הוועדה, ח"כ יוסף ג'בארין, פתח את הדיון בהבעת הזדהות עם מאבק העובדים הסוציאליים ושביתתם, ואמר: "כל הכבוד וההערכה מגיעים למאבק העובדים הסוציאליים שפתחו בשביתה ללא הגבלת זמן. העובדות הסוציאליות נאבקות היום לא רק בשביל התנאים של עצמן, אלא למען השירותים החברתיים של החברה כולה. אי-אפשר לקדם קבוצות נזקקות כשאנשי המקצוע עצמם לא מקבלים את התנאים הראויים מבחינת שכר ותנאי עבודה, מבחינת עומסים קשים, ושלא לדבר על התופעה המדאיגה והמפחידה של אלימות נגדן. אני מחזק את ידיהם וידיהן, וקורא לממשלה להיענות לדרישות המאבק״. יו"ר הוועדה אמר כי העובדים הסוציאליים הם חלק חשוב מהמענה לדיון הוועדה, העוסק בילדים ונוער בסיכון, ובמיוחד בסיכון הנוסף שהביא עימו משבר הקורונה.
עו"ד ורד וינדמן, יו"ר המועצה לשלום הילד, הציגה את עבודת השולחן העגול הבין-מגזרי, אשר היא עומדת בראשו יחד עם מיכל גולד ממשרד המשפטים והוקם לטובת ילדים ונוער בסיכון במשבר הקורונה. וינדמן הדגישה כי עוד לפני המשבר היו 400 אלף ילדים ונוער בסיכון, והיה מחסור חמור במסגרות ובעובדים סוציאליים, וברור שכעת המצב החמיר. "לפני עשרה ימים הגשנו את הדוח, לו היו שותפים 50 נציגים של משרדי ממשלה, חברה אזרחי ופילנתרופיה. הוא כתוב בפשטות ובצורה של המלצות לשימור והמלצות לשיפור בכל משרדי הממשלה הרלוונטיים כדי לתת מענה טוב יותר בנושא, ועתה יש דחיפות אם אנו באמת בפתחו של גל שני. ברור שיש מענים שחייבים להמשיך להינתן באופן אישי, ולא רק באופן דיגיטלי, גם בעת הקורונה ודרישות הריחוק, אך יש גם כאלה שניתן לספק מרחוק, אם יפותחו הכלים המתאימים. הדוח כעת במשרד רה"מ וחשוב שכל השרים יעיינו בו, וידאגו שבכל משרד יונהגו נהלים ופרוטוקולים מתאימים, וכי התוכניות יהיו מפורטות ויקבלו ביטוי בתקציב המדינה הקרוב. ללא משאבים ותכנון מראש, המגיפה החברתית שראינו היא כאין וכאפס לעומת מה שנראה בעתיד".
ח"כ קארין אלהרר (יש עתיד-תל"ם): "האוכלוסייה של ילדים ונוער בסיכון היא בגרעון זכויות לאורך שנים. המענים ניתנים לפי מגבלות של תקציב ולא לפי צורך אמיתי, ואם בשל כל המענה בשגרה אינו מספק, כולנו מבינים שבחירום זה רק מחמיר. את החלל הזה מילאו אנשי פילנתרופיה כל השנים, אבל עכשיו גם הם יכולים לסייע הרבה פחות, ובקרוב הפערים הללו יתרחבו. אם לא ניתן מענה מיידי, גם המעט יש היום לא יהיה עוד כמה חודשים".
הד"ר חאלד אבו עסבה: "יש אוכלוסיות מוחלשות בישראל שהן במשבר תמידי. דווקא לאותן אוכלוסיות מוחלשות ייתכן שאין את האמצעים הדיגיטליים לאותם כלים של סיוע מרחוק, וצריך לראות שהמענים מותאמים גם חלשים ביורת בחברה שלנו. הבעיה היא לא המלצות בדוח כלשהו, המלצות יש למכביר, אלא אם יש מדיניות, תקציבים, מעקב ובניית כלים מותאמים שבאים לאחר מכן".
יחיאלה ארבל, מנהלת השירות לשיקום נוער במשרד הרווחה: "דוח מבקר המדינה קובע שחסרים נתונים על מספרם ומיקומם של בני נוער בסיכון גבוה. אין לנו היום מספר של בני נוער המשוטטים ברחובות, בגלל מדיניות אי-ההנשרה, כי הם ממשיכים להיות רשומים בבתי הספר למרות שאינם מגיעים. יש לנו כיום 2,600 ילדים ונוער בסביבה הטיפולית של ה'מפתנים' שברחבי הארץ. מבקר המדינה מבקש שנרחיב את הפריסה הארצית של 'מפתן' ומית"ר, אך כבר 12 שנים שלא נפתח מפתן חדש ובעשור האחרון בשל משרד החינוך נסגרו 10. אנו עדיין מאמינים בכלי הטיפולי הזה ופועלים להשאירו".
אילן שמש, סגן מנהל אגף חינוך ילדים ונוער במשרד החינוך, הגיב לדבריה של ארבל ואמר כי יש היום פחות מאחוז אחד של נשירה בבתי הספר. "מדובר ב-20 אלף תלמידים, לא מספר קטן כלל, אך אין מה להשוות לממדי התופעה שהצדיקה לפני 30שנה את המפתנים. אנו יודעים להגיע אליהם פעמיים בשנה, לבדוק אם הם צריכים משהו, ולנסות להחזיר אותם למערכת. במקביל, הצורך במפתנים יורד כי אנו מציעים יותר שירותים ואפשרויות בתוך מערכת החינוך, כמו כיתות מב"ר או מרכזי חינוך טכנולוגי".
אחיה קמארה, מנהל התוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון (360): "אנו פועלים במעל 180 ישובים ובהם כ-250 אלף ילדים ונוער סיכון, והשנה היינו אמורים לבצע מיפוי ואיתור חדשים של המקומות והצרכים. היום אנו יודעים, בדיעבד, כלקח לגל השני, שקל מאוד לסגור שירותים ומסגרות וקשה מאוד לפתוח. בתחילת יוני רק 53% מהמסגרות שאנו ממנים חזרו לפעול, ואני מעריך שהנתונים לעכשיו, תחילת יולי, יהיו 66% שחזרו לפעילות לכל היותר. חשוב להבין שיש מרחק רב בין הנחיה שיוצאת ממשרד בירושלים לבין השטח. אי-אפשר לפתוח מסגרת אם פיטרו עובדים, או עם הרשות המקומיות לא בטוחה שיגיע התקציב שיפצה אותה על ההפעלה. במקרה של גל שני, חייבם להבטיח את מצב כוח האדם והתקציב לרשות, כדי שכל מסגרת תישאר פתוחה גם אם בעצימות נמוכה".
ויצ"ו ופתחון לב היו בין הארגונים אשר השתתפו בדיון. אלי כהן, מנכ"ל ארגון פתחון לב: "המדינה עושה את העוול הכי גדול בכך שהיא לא מכירה בחינוך הבלתי פורמלי כזרוע ביצועית, המשכית וחשובה של הפעילות שלה עצמה. לעצור את הטיפול בנוער בסיכון, דווקא בתקופה הזו - זה עוול מאין כמוהו. אנו בפתחון לב מפעילים את "תוכנית 7" המלווה נוער בסיכון במשך שבע שנים, ב-43 יישובים בארץ. כעת, 1,000 בני נוער הפסיקו את הפעילות רק בגלל חוסר מחשבה של המדינה". עו"ס ג'סיקה נגיד, ראש תחום נערות וצעירות בויצ"ו, ביקשה ממשרדי הממשלה לשים לב כי בני נוער רבים חשים אי-נוחות מכך שבשל המעבר לכלים דיגיטליים, גורמי הטיפול למעשה נכנסים אליהם הביתה, ויש לבחון את התועלת בדבר.
רחלי ירדן מהסיוע המשפטי במשרד המשפטים הייתה אחרונת הדוברים, והתבקשה ע"י יו"ר הוועדה להתייחס לממצאי דוח המבקר לגבי מאות בני הנוער בסיכון הממתינים למסגרות. ירדן: "יש לנו עתירה תלויה ועומדת על רשימת ההמתנה הבלתי סבירה של מעונות נעולים בכלל, ובתוך הקורונה הסיפור היה הרבה יותר מורכב, כי היו עוד סגירות. גם הקליטה הייתה מורכבת באופן קיצוני בתקופה זו. ילד שנקלט לראשונה במעון וחייבים מיד להכניסו לבידוד, זה ממש מסוכן מבחינת הבריאות הנפשית שלו ולא הצלחנו לקבל הנחיות ברורות ממשרדי הרווחה והבריאות לנושא זה. חייבים להיערך לנושא הזה כבר כעת".
יו"ר הוועדה, ח"כ ג'בארין, סיכם: "אנחנו נסייע ככל אשר נוכל לקדם את מסקנות הדוח של השולחן העגול הבין-מגזרי. חשוב מאוד להפנים את העובדה שקשה מאוד להחזיר למסגרת ילדים ונוער שנפלטו ממנה לאחר שנסגרה, ולכן את המאמץ יש להשקיע בשמירת המסגרות פעילות.
"התמונה לא טובה, בלשון המעטה, ואני מעריך שכאשר התוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון אכן תבצע את האיתור המחודש שתכננה לשנה זו, נגלה שהמספר חמורים הרבה יותר ממה שידענו. כבר כעת ילדים ונערים רבים ממתינים למסגרות, ואנו לוקחים על עצמנו לעקוב אחר הנושא, כדי לסייע במציאת התשובות, התקציבים והמשאבים לנושא".
