"התרשמות בית המשפט הינה, כי ישנו קושי להסתמך על המסקנות של מומחי ההגנה, מתוך הרושם כי בחלק משמעותי מקביעותיהם, התבססו על נתונים חלקיים או כאלה שאינם מדויקים, כפי שאלו נמסרו להם על-ידי הנאשם וסביבתו. יתרה מכך, הממצאים עליהם עומדים מומחי ההגנה מצויים בחלקם בסתירה בולטת לראיות נוספות בתיק, לעיתים בסתירה אחת לרעותה, ובעיקר בסתירה לראיות הגנה אחרות".

כך אומר (יום ג', 13.7.20) שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע, דניאל בן-טולילה, על שני פסיכיאטרים בכירים - פרופ' שלמה נוי וד"ר נועה ברגמן. נוי הוא דיקן הפקולטה למקצועות הרפואה בקריה האקדמית אונו וסגן יו"ר חברת תל השומר, העוסקת במסחור טכנולוגיה רפואית; בעבר היה פרופסור לרפואה באוניברסיטת תל אביב, מנהל בית החולים השיקומי בתל השומר, המנהל בפועל של בית החולים כולו וסמנכ"ל בית החולים למחקר, פיתוח ואקדמיה. ברגמן היא מנהלת השירות לנירולוגיה קוגניטיבית במרכז הרפואי סוראסקי בתל אביב.

נוי וברגמן הגישו לבית המשפט חוות דעת, לפיהן הקבלן יחיאל אבו אינו כשיר לעמוד לדין, בתיק בו הוא מואשם במתן שוחד לעמרם כנפו, כאשר הלה היה סגן ראש עיריית אשדוד. בן-טולילה דוחה מכל וכל טענה זו וקובע חד-משמעית: "הנאשם לא עמד באף לא אחד מהתנאים המצטברים [לקביעת העדר כשירות], לא כל שכן בשילובם יחדיו. מסקנה זו של בית המשפט נותרת בעינה, בין אם ההכרעה נעשית על-פי הגישה 'המחמירה', היינו 'מאזן הסתברויות' או זו המקלה יותר עם הנאשם ועניינה 'קיומו של ספק סביר'".

בן-טולילה מסביר, כי הן ברגמן והן נוי לא בדקו - לאחר שקבעו ש-אבו סובל מפגיעה קוגניטיבית - האם הדבר פוגע בכשירותו לעמוד לדין, ובכך לא מילאו את חובתם. "מחדלם של מומחי ההגנה מתעצם בשים לב לכך שאלו כלל לא היו מודעים לדרישות החוק והפסיקה ככל שאלו נוגעות לכשירות לעמוד לדין פלילי". לעומת זאת, הפסיכיאטר המחוזי, ד"ר רוני שרף, המשיך את הבדיקה והסיק שלמרות הפגיעה - אבו כשיר לעמוד לדין.

ברגמן אמרה בעדותה, כי התמקדה בשאלה האם אבו כשיר למסור עדות אמינה, והודתה ש"אין לה מושג" (כלשונה) בנוגע למהות ההליך ולכן גם לא בדקה את אבו בהקשר זה. בן-טולילה מדגיש, כי עדותה של ברגמן הותירה רושם חיובי בדבר מומחיותה, מקצועיותה ויושרתה המקצועית, אך אין בכך כדי לגשר על כך שחוות דעתה אינה עוסקת בעניין שבמחלוקת ולכן אינה רלוונטית.

בשל פערים אלו, הגישה ההגנה לאחר מכן את חוות דעתו של נוי, שביקורתו של בן-טולילה עליו חריפה יותר. אלא שגם נוי לא בדק את מצבו של אבו ביחס לתיק הספציפי, משום שלדעתו לא היה צורך בכך. בן-טולילה אומר: "עמדה זו של המומחה, בית המשפט דוחה מכל וכל. לא ניתן לבחון את הפגיעה הקוגניטיבית בנאשם (שקיומה אינו שנוי במחלוקת), במנותק מההליך המשפטי שבו הוא אמור ליטול חלק והיכולות הנדרשות ממנו לצורך אותו הליך. אין דומה קביעה כי אדם אינו כשיר לעמוד לדין פלילי כדין קביעה שזה אינו כשיר לכתוב צוואה, או האם יש צורך למנות לו אפוטרופוס".

בהתייחסו למידע עליו התבססו ברגמן ונוי אומר בן-טולילה, כי הם נתנו משקל יתר לבדיקות MRI שעבר אבו ואשר תקפותן המדעית מוטלת בספק; ברגמן לא התייחסה לבדיקת MRI נוספת שנערכה לו על-פי הזמנתה; קיימת סתירה בין השניים בנוגע למועד ההתדרדרות הקוגניטיבית במצבו של אבו; נוי לא התייחס לבדיקת MRI מחודש יולי אשתקד ולא יכול היה להסביר מדוע.

נוי לא קרא את עדותו של אבו בבית המשפט (שניתנה לאחר שנבדק בידי ברגמן ושרף), בנימוק שהדבר לא יסייע לחוות דעתו. בעדותו אמר אבו, כי הוא נוהג בעצמו ברכבו, נוסע לחו"ל וזוכר את פרטי הנסיעות ומצוי בפרטי עסקיו. בן-טולילה מגיב: "עמדה זו של המומחה אין בידי בית המשפט לקבל. גם אם המומחה באמת ובתמים סבור שאין כל משמעות לטיבו של ההליך לגביו מתבקשת בחינת כשירותו של אדם, נדמה כי לכל הפחות היה עליו לקרוא את עדותו של הנאשם 4 בבית המשפט שהיא בבחינת 'ראיה מן המעלה הראשונה' הנוגעת לליבת המחלוקת (בין אם יש בעדות זו כדי לתמוך במסקנתו ובין אם לאו)".

בן-טולילה מוסיף, כי נוי הסתמך על נתון שגוי מהותי כאשר טען, כי אבו העביר בסביבות 2013-2012 את ניהול החברה שלו לידי בנו (צחי אבו). אלא שהניהול הועבר רק בתחילת 2019, וזוהי עובדה מהותית מאוד. "ישנו קושי ממשי להסתמך על חוות דעת שלוקחת בחשבון נתון מהותי שכזה, הגם שהוא שגוי", אומר בן-טולילה. הוא מצביע על שלושה נתונים שגויים נוספים בהם הסתמך נוי על דברים שקיבל מפי אבו ואנשיו. בן-טולילה קובע לעומת זאת, כי הוא מקבל במלואה את חוות דעתו של שרף.