מיום ליום הולכת ומתבררת הרשלנות בתחבורה הציבורית. מערכת התשלומים המתקדמת באמצעות ישומונים, שעל השהיית השימוש בה הורתה שרת התחבורה מירי רגב, עלולה הייתה לחשוף את הנוסעים המשתמשים בה לסיכון להונאה כספית.
סקירה של הרשות להגנת הפרטיות מלמדת כי השימוש במערכת מבוססת NFC (סריקת קוד המודבק במדבקה באוטובוס באמצעות הטלפון הנייד), שבה ביקשה הרשות הארצית לתחבורה ציבורית לעשות שימוש תוך התעלמות מכללי אבטחת המידע, עלול היה להיות מנוצל בידי גורמים עויינים לצורך טרנזאקציות פיננסיות.
עוד מצאה הרשות להגנת הפרטיות כי על אף חשיבותה של התחבורה הציבורית, והאיסור לעשות בה הפליה בין נוסעים, למשתמשים בישומונים מוצעים תעריפים אחרים מאלה שאינם משתמשים בהם באופן היוצא הפליה.
התנהלות הרשות לתחבורה ציבורית, כך על פי המסמך, כרוכה בפגיעה קשה בפרטיותם של משתמשי התחבורה הציבורית, שחלק ניכר מהם הם למעשה "קהל שבוי" שאין בידיו האפשרות שלא להשתמש בשירותים אלו.
רק לאחרונה פרסמה הרשות להגנת הפרטיות מדריך שבו התייחסה ליישומונים בשירותי תחבורה כאל "אפליקציות ארנק לתשלום דיגיטלי", והן הוגדרו כבעלות פוטנציאל לסיכון גבוה לפרטיות. למרות זאת, כבר בשלב התכנון הטכנולוגי וטרם השימוש ביישומונים, לא נתנה הרשות לתחבורה ציבורית את דעתה לנושא.
הסכמה למתן פרטים אישיים על המשתמש צריכה להיות "מדעת", קרי כזו הניתנת רק לאחר שאדם מבין את משמעות הסכמתו, ואת השלכותיה. עיקרון מרכזי נוסף הוא עיקרון צמידות המטרה. על פי עיקרון זה, שימוש במידע יכול להיעשות אך ורק בהתאם למטרה שלשמה הוא נאסף מלכתחילה. במובן זה, שימוש במידע למטרה אחרת מזו שלשמה הוא נאסף, כפי שאיפשרה הרשות לתחבורה ציבורית, מהווה פגיעה בפרטיות.
מי שהתקין את הישומון לצורך ביצוע פעולה פשוטה של תשלום באוטובוס היה צריך לקרוא מסמכי מדיניות ארוכים המנוסחים בצורה משפטית ומורכבת, ולכן קשה לומר שיש כאן הסכמה מדעת.
אחד החששות המרכזיים בכל הנוגע לשימוש ביישומונים לתחבורה ציבורית הוא כי אנשים ייאלצו לתת הסכמתם לשימוש במידע הנוגע אליהם, וזאת לא מתוך רצון חופשי אלא מחוסר ברירה. מצב זה עלול להיווצר בנסיבות בהן לא תעמוד לאנשים האפשרות המעשית להשתמש בשירותי התחבורה הציבורית, אלא כפוף לתשלום באמצעות יישומונים אלו.
חלק לא מבוטל ממשתמשי שירותי התחבורה הציבורית הם קטינים עד גיל 18, אוכלוסייה מבוגרת וכן אנשים עם מוגבלות. קהל זה, מעצם מהותו, "קהל שבוי" שבמקרים רבים נעדר יכולת להתנייד במרחב הציבורי ללא שירותי תחבורה ציבורית. מטבע הדברים, קבלת הסכמה לוויתור על פרטיות בקרב אוכלוסיות אלו עשויה להיות בעייתית ולא לעמוד בדרישות הדין בכל הנוגע לקבלת הסכמה מדעת.
נכון להיום, קיימת בפני ציבור משתמשי התחבורה הציבורית האפשרות להשתמש בכרטיס חכם ללא פרטים (אנונימי), אשר מאפשר להם לנוע במרחב הציבורי באופן בלתי מזוהה, ותוך שמירה על פרטיותם. אלא שצמצום מספר עמדות הטעינה של כרטיסים חכמים שכאלה, אותו מבקש משרד התחבורה לקדם, ומשבוטלה לאחרונה, עבור מרבית האוכלוסייה, האפשרות לשלם באמצעות כרטיסי נייר, יוצרת מצב שבו הציבור יחויב, דה-פקטו, בשימוש ביישומונים שהשימוש בהם כרוך במתן פרטים מזהים - ויהווה פגיעה קשה בפרטיות, ללא חלופה בת-קיימא לשימוש בתחבורה ציבורית.
מצב זה, קובעת הרשות להגנת הפרטיות, עלול להביא ליצירת תחושה של מעקב תמידי אחר מיקומו של היחיד במרחב הציבורי, באופן אשר יצטייר כפגיעה בפרטיותו וביכולתו להתנהל במרחב הציבורי באופן בלתי מזוהה. המידע הנאסף במסגרת שימוש ביישומונים לתשלום ולתיקוף שימוש בתחבורה ציבורית הוא מידע רגיש הכולל פרטים מזהים, ואשר מתוכו ניתן גם ללמוד רבות על פרטי נסיעותיו, שיש בהם כדי ללמד על התנהלותו של אדם ועל אורחות חייו. תחושת המעקב והפגיעה בשליטה במידע עלולות להתעצם, ולהיתפס כפגיעה קשה וחמורה בפרטיות באופן העולה כדי "בילוש או התחקות אחר אדם העלולים להטרידו".
יתרה מכך, שימוש ביישומונים לתשלום ותיקוף-שימוש בתחבורה ציבורית חושף את המשתמשים בהם בצורות שונות ונרחבות יותר, העשויות להביא לזליגת מידע רגיש על אודות המשתמשים.
בהתקשרותה של הרשות הארצית לתחבורה ציבורית עם בעלי הישומונים, היא לא וידאה כחובתה בחוק כי גורמים אלו פועלים בהתאם להוראות חוק הגנת הפרטיות והתקנות שהותקנו מכוחו. לכן המליצה לה הרשות להגנת הפרטיות להעמיד בפני ציבור משתמשי התחבורה הציבורית את האפשרות להשתמש ביישומונים במידה כזו או אחרת של עילום פרטים, וככל שלמשתמשים לא תעמוד אפשרות שכזו, לוודא כי במקביל תמשיך לעמוד לציבור חלופה סבירה וממשית לשימוש בהם, כגון שימוש בכרטיס חכם לא מזוהה או תשלום במזומן. "אי-הצגת חלופה תכפה על ציבור המשתמשים לתת הסכמתם לאיסוף המידע, באופן המנוגד למהותו של עיקרון ההסכמה והוראות סעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות", נכתב.
בסיכום הדברים, מבהירה הרשות להגנת הפרטיות כי עצם השימוש ביישומונים לתשלום ולתיקוף שימוש בתחבורה ציבורית אינו פסול שלעצמו. עם זאת, שימוש זה צריך להיעשות בצורה סבירה, שקופה והמאזנת כראוי בין הצורך להשתמש במידע על אודות משתמשים לבין ההגנה על פרטיותם, דבר שלא נעשה במקרה זה.
