עמותת הצלחה עתרה לבית משפט השלום בירושלים בדרישה להורות לעיריית ירושלים להחזיר לה אגרה שנגבתה לצורך מסירת יומן הפגישות של ראש העירייה,
משה ליאון. זאת, בטענה שמדובר באגרה מנופחת בסך של 2,910 שקלים שנגבתה תחת מחאה.
בערעור, שהוגש על-ידי עו"ד
אלעד מן, היועץ המשפטי של עמותת הצלחה, נכתב כי עיריית ירושלים לא הראתה כל בסיס להימנעותה מפרסום יזום של יומן ראש העירייה, כפי שהובטח על ידו בעבר. עוד נכתב כי גם לאחר תשלום האגרה - הועבר לידי העמותה קובץ 'סגור' שאינו מאפשר חיפוש או עיבוד של הנתונים שבתדפיס יומן ראש העירייה.
עו"ד מן ציין כי מן היומן בוצעו מחיקות ספורות יחסית, בלא שניתן הסבר פרטני ביחס לכל מחיקה ומחיקה. כל זאת, תוך שניתן היה להבחין שבעת הגשת הבקשה היה המידע מוכן למסירה בידיה של עיריית ירושלים מבלי שהזדקקה כלל לשעות העבודה שבגינן גבתה את האגרה.
"ניתן לראות מן המידע שהועבר כי בעת הגשת הבקשה היה המידע מוכן למסירה אצל העותרת וברי שלא הושקעו בו 100 שעות עבודה או אפילו כמות קרובה לכך (בשים לב למחיקות שבוצעו ולהיקף הרשומות בקובץ שנמסר). מממילא אף לא נמסר למערערת כל חישוב או פירוט לגבי שעות העבודה בפועל שהושקעו בהכשרת היומן למסירה - בניגוד לדין ולהנחיות", ציין בערעור.
לדברי עו"ד מן, בשנים האחרונות נמסרו לעמותת הצלחה יומנים רבים של בעלי תפקידים במגוון רשויות ומשרדי ממשלה - כולל על-ידי עיריית ירושלים. "בכל הנוגע לבקשות למסירת יומנים ולוחות זמנים, לא נדרשה ברוב רובן של הפעמים התובעת לשלם אגרת טיפול כלשהי בבקשות. במקרים של יומני שרים וסגני שרים, שהתובעת הגישה ומגישה בעניינם בקשות רוח מדי שנה - לא נוהגים המשרדים המוסרים את יומנם באופן שוטף לדרוש מהמערערת אגרה בגין מסירת יומנים אלו", ציין.
עוד הוסיף כי בכל הנוגע למסירת יומני ראשי ערים - הרי שבמקרים בודדים התבקשה עמותת הצלחה לשלם אגרות, אך הן היו בסכומים נמוכים באופן משמעותי מן הסכום שנדרש על-ידי עיריית ירושלים. מדובר באגרות בסכומים של בין 54 שקל (נתניה) ל-540 שקל (תל אביב-יפו).
"דומה על-רקע זה כי דרישת המשיבים היא חסרת מידתיות ומכוונת להמשיך את מסע הקשיים שהערימו על מסירת המידע המבוקש", ציין בערעור. לדבריו, מעיון במידע שנמסר עולה כי הערכת זמני ומשאבי הטיפול שהעירייה טענה שיש להשקיע בהכנת המידע למסירה הייתה מופרזת ואינה עומדת במבחן סבירות כלשהו או במבחן המציאות, תוך השוואה ליומנים אחרים שנמסרו בעבר. "במקרה שלפנינו, מדובר אף בכמות שהושקעה בפועל, שאמורה להיות ידועה למשיבים, לרבות פירוט הפעולות שהתבצעו במסגרתה, אך פירוט כזה לא הוצג למערערת או למבקשת אחרת שממנה נדרש תשלום האגרה", ציין.
"המשיבים לא נתנו כל הסבר או פירוט אמיתי לסכום דמיוני זה, ומשכך - לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח כי מדובר בעלות אמיתית של הנפקת המידע המבוקש", ציין והוסיף כי גם אם יקבע בית המשפט שיש מקום לתשלום אגרה - הרי שהתחשיב הוא תחשיב החורג בצורה קיצונית ממתחם הסבירות.
"על כן, יתבקש בית המשפט הנכבד להורות למשיבים להשיב למערערת את מלוא האגרה ששולמה להם תחת מחאה, ולכל הפחות את רובה, בשים לב לגובה האגרה הסביר שיקבע כי היה לשלם במקרה זה", לשון הערעור.
