מעסיקו בפועל של עובד קבלן חייב לערוך לו שימוע לפני שינוי משמעותי בתנאי העסקתו, ובוודאי שלפני פיטוריו. כך קובעת לראשונה שופטת בית הדין הארצי לעבודה, לאה גליקסמן. חובה זו היא בנוסף לשימוע שחייבת לערוך חברת כוח האדם שהיא המעסיקה הפורמלית של העובד.

גליקסמן עומדת (5.7.20) על ההרחבה העקבית בזכויותיהם של עובדי קבלן במסגרת פסיקתו של בית הדין לעבודה ועל התכליות שבבסיס השימוע: "זכותו הראשונית של העובד היא לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו. תכליתה של זכות הטיעון להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה".

בנוגע לעובדי קבלן אומרת גליקסמן: "הן המחוקק והן הפסיקה קבעו, כי בנסיבות מסוימות יש לראות במשתמש כמעסיק במשותף של עובד הקבלן, האחראי ביחד ולחוד עם הקבלן לזכויותיו של עובד הקבלן. אנו סבורים, כי ממהות זכות השימוע ותכליתה מתחייבת המסקנה, כי יש להטיל על המשתמש חובה לערוך שימוע לעובד הקבלן, כיוון שבהעדר חובה שכזו - זכות הטיעון של עובד הקבלן נפגעת ולעתים אף מתאיינת לחלוטין.

"נוכח האמור, יש להטיל הן על המשתמש והן על קבלן כוח האדם או קבלן השירות חובה לערוך שימוע לעובד הקבלן קודם לקבלת ההחלטה בעניינו, ובמיוחד החלטה על סיום הצבתו בחצרי המשתמש. את היקפה של החובה יש לגזור ממכלול נסיבות המקרה, ובין היתר מבלי למצות - תפקידו של עובד הקבלן, משך הצבתו של עובד הקבלן בחצרי המשתמש, הסיבות לסיום הצבתו של עובד הקבלן אצל המשתמש והשלכותיהן, כגון הטלת דופי ביושרו של עובד הקבלן, והאפשרות כי נוכח סיום ההצבה גם יסיים עובד הקבלן את עבודתו".

גליקסמן מוסיפה ומבהירה: "אין בהטלת חובה זו על המשתמש כדי לפטור את הקבלן המעסיק, ועליו לסייע לעובד הקבלן למצות את זכות הטיעון מול המשתמש, וכן לערוך שימוע בהיבטים הרלוונטיים למערכת יחסי העבודה בינו לבין העובד, כגון הצבה במקום עבודה חלופי. יודגש, כי אין משמעות הטלת החובה על המשתמש לערוך שימוע כאמור משום קביעה כי המשתמש הוא מעסיק במשותף של עובד הקבלן לכל דבר ועניין או אחראי גם לזכויותיו האחרות של עובד הקבלן - עניין שייקבע בכל מקרה לגופו. על יסוד התשתית העובדתית הקונקרטית והמבחנים שנקבעו בפסיקה".

גליקסמן דחתה את ערעורה של חברת כוח האדם התאמה השמה ומידע, על חיובה לפצות ב-30,000 שקל את סמי הפוטה על כך שלא קיימה לו שימוע לפני הפסקת עבודתו כממונה על עובדי הניקיון בתחנת הכוח בחיפה. היא אימצה את פסק דינו של בית הדין לעבודה בחיפה, לפיו גם חברת החשמל הייתה חייבת לערוך לו שימוע. הנשיאה ורדה וירט-ליבנה, השופטת חני אופק-גנדלר ונציגי הציבור יעל רון ודורון קמפלר הסכימו עם גליקסמן.