עוה"ד אורון שוורץ ויוגב נרקיס הגישו בקשה לתביעה ייצוגית על בסיס תחקיר טלוויזיוני, ללא בדיקה מקדימה של התשתית העובדתית והמשפטית. כך קובע (28.7.20) שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, רחמים כהן.

שוורץ ונרקיס ביקשו לתבוע, באמצעות גילי גולן, 500 מיליון שקל מרשתות בתי הקפה גרג, לנדוור, ארומה וארקפה, בעקבות תחקיר של ערוץ 10 מנובמבר 2015 ולפיו במיצים הטבעיים המוגשים ברשתות אלו יש חומרים משמרים, בלא שהלקוחות יודעים על כך. רק לאחר מכן הם ביקשו להסתלק מן הבקשה כלפי לנדוור, ארומה וארקפה בנימוק של קשיים ראייתיים.

כהן אומר על כך: "עובדה זו כשלעצמה מצביעה על הבעייתיות שבהגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית על סמך תחקיר טלוויזיוני. באשר להתנהלות דיונית דומה נכתב על-ידי כבוד השופטת אסתר חיות, כדלהלן: 'אקדים ואומר כי יש טעם לפגם בהתנהלותם הדיונית של המשיבים במקרה דנן... המשיבים הגישו בקשות לאישור תובענה ייצוגית נגד המבקשת בהסתמך על תחקיר עיתונאי יום אחד בלבד לאחר שידורו מבלי שצירפו אליהן ראיות כלשהן אשר בכוחן לתמוך ברמה הנדרשת את הטענות שהועלו בו... התנהלות מעין זו אינה ראויה לעידוד שכן היא אינה מתיישבת עם החובה המוטלת על תובעים ייצוגיים ובאי-כוחם לתמוך את בקשת האישור בתשתית ראייתית מוצקה'".

בנוגע לרשת גרג טענו שוורץ ונרקיס, כי היא מפרה את התקן בנוגע למיצים טבעיים. על כך אומר כהן: "המשיבות אינן יצרן ואינן מוכרות מוצרים ארוזים מראש, אלא מיץ לשתיה בכוסות. המבקש לא הבהיר כיצד ובאיזה אופן תקנים אלה חלים על כוסות מיץ הנמכרות בבתי הקפה. המבקש לא השכיל להניח תשתית ראייתית ומשפטית מינימלית להוכחת קיומה של חובה המוטלת על המשיבות מכוח חיקוק ואף לא את ארבעת היסודות הנוספים של עוולת הפרת חובה חקוקה".

טענה נוספת שלהם הייתה, שרשת גרג מטעה את לקוחותיה הסבורים שמדובר במיץ טבעי לחלוטין. אולם קובע כהן, גולן לא עבר את הסף הראשון להגשת בקשה לתביעה ייצוגית, שכן כלל לא הוכיח שהוא עצמו רכש מיץ שכזה: "עיון בתצהיר המבקש שצורף לבקשה לאישור מעלה, שמדובר בתצהיר קצר ודל (הכולל בחובו ארבעה סעיפים לקוניים). כל שנאמר בתצהיר הוא, שהמבקש נוהג לרכוש ולצרוך את מיצי המשיבות וכי על-פי ממצאים שהוצגו בפניו התברר לו, כי המיצים, 'בניגוד למוצהר ביחס אליהם', מכילים חומרים משמרים. כמו-כן, מאז נודע לו המתואר ב'כתבי התובענה' הוא חש תחושות שליליות עמוקות של גועל, עגמת נפש, חשש לבריאות, תחושות עלבון והונאה וכיוצא בזה.

"המבקש אינו מפרט בתצהירו באיזה מסניפי חמשת המשיבות רכש את המיצים הרלוונטיים ואילו מיצים הוא נוהג להזמין ולצרוך. המבקש גם לא צירף חשבונית רכישה של המיצים שהזמין, על-אף שבא-כוחו טען, שהמבקש 'הלך ורכש את המיצים האלה, לאחר הכתבה. אבל הוא היה צרכן שלהם גם לפני'. ככל שהמבקש רכש את המיצים לאחר שידור הכתבה, ניתן היה לצפות שיוגשו לכל הפחות החשבוניות בגין רכישות אלה. אלא, שהרושם המתקבל הוא, שהבסיס היחיד להגשת הבקשה לאישור הוא שידור התחקיר הטלוויזיוני, שתמלילו צורף כנספח, והוא בלבד".

כהן מוסיף: "בא-כוח המבקש טוען בסיכומיו, ש'בעקבות הכתבה, פנה המבקש בעצמו אל חנויות הממכר כמוזכר בתצהיר מטעמו ובחן את המצב לאשורו'. עיון בתצהיר מעלה, שלא מיניה ולא מקצתיה. בתצהיר לא נאמר, שביצע תחקיר עצמאי בסניף כלשהו מסניפי המשיבות בעקבות הכתבה ולא כתוב, ש'בחן את המצב לאשורו', כנטען בסיכומים". גולן לא טען שהוא עצמו הוטעה בידי עובדי גרג, ולפיכך "המבקש לא הוכיח ולו לכאורה, שהוטעה על-ידי המשיבות בנוגע למיצים מושא הבקשה, לא הוכיח שנגרם לו נזק ולא הוכיח, כי קיים קשר סיבתי בין ההטעיה לבין הנזק".

כהן נמנע מלפסוק הוצאות לטובת גרג, שכן בעקבות הגשת הבקשה שינתה הרשת את התפריט ומאז לא נאמר בו "מיץ טבעי". את גרג ייצגו עוה"ד איתיאל גבעון ושי גבסי.