מדינות רבות באירופה, במיוחד בגוש הסובייטי-לשעבר, עושות מעט מאוד - אם בכלל - כדי למלא את התחייבויותיהן להשיב רכוש יהודי שנשדד בשואה. כך קובע (30.7.20) דוח מקיף של משרד החוץ האמריקני. לארה"ב אין אמצעים של ממש ללחוץ על מדינות אלו, למעט באמצעות דעת הקהל וערוצים דיפלומטיים, ולכן סביר להניח שהמצב לא ישתפר בצורה משמעותית.

הדוח פורסם כחלק מחוק שאימץ הקונגרס בשנת 2018 ומחייב את משרד החוץ למסור דיווח על הנושא. בשנת 2009 חתמו ארה"ב ו-46 מדינות אחרות, רובן אירופיות, על "הצהרת טרזין" - בגטו לשעבר שליד פראג - ובה התחייבו לפעול להשבת רכוש קהילתי ורכוש פרטי שנשדד בשואה. הבעיה קשה במיוחד במזרח אירופה, משום שהשלטון הקומוניסטי הלאים ללא פיצוי את הרכוש הקהילתי והפרטי, תוך ניצול העובדה שרוב היהודים נרצחו. הפרטת הרכוש לאחר נפילת מסך הברזל העבירה אותו לידיהם של מי שרכשו אותו בתום לב. היקף הרכוש בו מדובר מרתיע חלק מן המדינות להיכנס לסוגיה, וגם אנטישמיות ממלאת תפקיד שלילי.

במבוא לדוח אומר שר החוץ, מייק פומפאו, כי זוהי תזכורת לצורך לפעול במהירות, כאשר ניצולי השואה האחרונים הם בגיל מופלג ורבים מהם חיים בעוני. הוא מזכיר, כי כאשר הנשיא דונלד טראמפ חתם בדצמבר 2019 על צו נשיאותי המורה להילחם באנטישמיות, הוזכר גם הצורך להגביר את מאמצי השבת הרכוש. פומפאו מבטיח שהנושא ימשיך לקבל עדיפות מבחינתו - אם כי אינו אומר אלו צעדים מעשיים ינקוט, אם בכלל.

על-פי הדוח, שורה של מדינות (כגון אוקראינה, בלארוס ובוסניה-הרצגובינה) טרם העבירו את החקיקה לה התחייבו לפני 11 שנים לצורך השבת רכוש, וגם במדינות בהן יש חוקים כאלו - יישומם נתקל בקשיים רבים. משרד החוץ מציין לשלילה במיוחד את פולין - החברה היחידה באיחוד האירופי בה אין חוק להשבת רכוש. פולין דחתה מחצית מ-5,500 התביעות להשבת רכוש קהילתי על-פי החוק שהעבירה ב-1997 ויתר התביעות טרם טופלו. חלק מן המדינות (כגון ליטא, רומניה וקרואטיה) קובעות שרכוש פרטי יוחזר רק למי שהם תושביהן או אזרחיהן, וכך מונעות אותו מן הרוב המוחלט של היורשים. אחרות מציבות מכשולים ביורוקרטיים בלתי עבירים, הן על הקהילות היהודיות הקטנות הקיימות בהן והן על יורשי הרכוש הפרטי.

משרד החוץ מצביע גם על התנגדות פוליטית בחלק מן המדינות: ממשלת לטביה חזרה בה אשתקד מהצעת חוק להשבת 200 נכסים קהילתיים. גם בפולין ב-2011 ובקרואטיה ב-2017 הציעו הממשלות הקלות בתהליך ההשבה, אך נסוגו בשל לחצים פוליטיים. בכמה מן המדינות אף השמיעו פוליטיקאים הצהרות אנטישמיות אל מול הנסיונות ליישם את הצהרת טרזין. המשרד מציין, כי הקשיים בהם נתקלו הקהילות היהודיות ב-75 השנים האחרונות בקבלת הרכוש הקהילתי, פגעו בצורה קשה בשיקום החיים היהודיים במדינות אלו.

עוד מצביע הדוח על קשיים ניכרים בהשבת מטלטלין, במיוחד כאשר מדובר בקורבנות שואה ללא יורשים. המדינה היחידה שחוקקה מאז הצהרת טרזין חוק מקיף להשבת רכוש ללא יורשים היא סרביה (2016); בכמה ממדינות אירופה היו חוקים כאלה עוד לפני 2009: אוסטריה, בלגיה, צרפת, גרמניה, יוון, הונגריה, הולנד, צפון מקדוניה, נורבגיה וסלובקיה; בכמה מדינות אלו החוק טרם יושם. המדינות שטרם עשו דבר הן צ'כיה (המארחת של הצהרת טרזין), אסטוניה, לטביה, ליטא, לוקסמבורג, מולדובה, מונטנגרו, פולין, רוסיה, סלובניה ואוקראינה.

בתחום המטלטלין קיימת בעיה קשה במיוחד בנוגע ליצירות אמנות, שנשדדו בידי הנאצים ולאחר מכן הגיעו למוזאונים או לבתי מכירות פומביות. יותר מדי מוזאונים ציבוריים בפרטיים ברוב מדינות אירופה אינם בודקים את "קורות החיים" של יצירות שבידיהם - מחקר שהוא חיוני כדי להשיב יצירות שדודות. צרפת היא המדינה היחידה בה המאמץ בתחום זה מנוהל בידי משרד ראש הממשלה, אך היא טרם תיקנה את החוק המונע הוצאת יצירות שדודות ממוזאונים ציבוריים. חוק הולנדי חדש מאפשר למוזאונים להותיר בידיהם יצירות שדודות, אם האינטרסים שלהם גוברים על אלו של היורשים.

הונגריה ערכה מחקר מסוים, אך לא פרסמה את ממצאיו ולא החזירה יצירות אמנות. רוסיה הלאימה למעשה את יצירות האמנות שבזז הצבא האדום - כולל יצירות שקודם לכן נשדדו מיהודים ומקורבנות אחרים של הנאצים. למרות שאימצה חוק להשבת היצירות, בעקבות ועידת וושינגטון ב-1998 על הרכוש השדוד, רוסיה עשתה מעט בתחום בדיקת קורותיהן של יצירות שבידיה ובנושא השבתן לבעליהן.

בצד החיובי מצביע הדוח על הקמת מנגנוני השבת רכוש באוסטריה, צרפת, גרמניה, הולנד ובריטניה. בינואר 2019 אימץ הפרלמנט האירופי את עקרונות ועידת וושינגטון (21 שנים לאחר קיומה) וקרא למדינות האיחוד האירופי לקטלג את כל המידע שבידיהן על רכוש תרבותי שדוד ולקבוע כללים לטיפול בו. החלטה זו אינה מחייבת את מדינות האיחוד.

עוד עומד הדוח על איתור והשבה של יודאיקה ובמיוחד ספרי תורה, תחום אשר לא זכה לאותה תשומת לב שניתנה ליצירות האמנות. בכמה מדינות, ובהן בלארוס, אף נבלמה לחלוטין הפעילות בתחום זה. מומחים אומרים, כי בעיר מינסק מצויים עד היום מאות אלפי ספרים ששדדו הנאצים מיהודי צרפת.