לפני 15 שנים גורשו/פונו מביתם כעשרת אלפים יהודים בגוש-קטיף. השבר היה עצום, כואב, מייסר, "האתרוג" הצליח במשימתו, ומשאל העם נזרק אל מחסני הגרוטאות של ההיסטוריה הישראלית הקצרה. ראש ממשלה שפעל לפי הכלל: "כגודל החקירה, גודל העקירה", היה חד-משמעי, נחוש, הקרין עוצמה, כמו כשבנה את חלק מהיישובים עליהם הורה לעלות עם דחפורים ולא להשאיר זכר למפעל חייו המפואר. הפה שאסר הוא הפה שהתיר, היד הבונה היא היד ההורסת. התקשורת מחאה כפיים, להקת הפרשנים כמעודדות הדהדה את המסר, פוליטיקאים בגדו בערכי היסוד בהם האמינו והשלום המיוחל יצא במחולות הורה סוערת בין הבתים ההרוסים, החממות השוממות, ובתי הכנסת העולים בלהבות כשהון "רודפי שלום", מסמן אות ניצחון.