שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג, הורה (יום ב', 24.8.20) להעביר לעיונה של הממונה על התחרות, מיכל הלפרין, את פסק דינו בנוגע לאספקת הגז הטבעי לחברת החשמל. זאת לנוכח העובדה שמאגרי לוויתן ותמר, האמורים להתחרות זה בזה, הגישו הצעות זהות לחלוטין. להלפרין יש סמכות לפתוח בחקירה נגד בעלי המאגרים ואף להגיש כתב אישום, אם תמצא שהם תיאמו לכאורה את הצעותיהם.
במישור המעשי, דחה סולברג את ערעורם של בעלי תמר על ההחלטה לבחור במאגר לוויתן, אשר יספק לחברת החשמל גז בשווי של 535 מיליון דולר. בית המשפט המחוזי מרכז (השופט ארז יקואל) דחה אשתקד את עתירתן של ישראמקו, תמר פטרוליום, דור ואוורסט, וכעת דחה סולברג את ערעורם. סולברג מצטרף לתמיהתו של יקואל בנוגע לזהות המוחלטת של ההצעות: "הסבר המערערות, או שמא העדר ההסבר, לזהות המוחלטת בין ההצעות מעורר תמיהה, לשון המעטה. הדברים אמורים ביתר שאת, בשים לב לביקורת שהובעה בפסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים, ובפרט לקביעה כי 'לא נסתר החשש... כי העותרות פעלו בתיאום מחירים בכוונת מכוון לפצל את המכרז'. חרף הדברים הללו, לא ראו המערערות לנכון לפרוס את מלוא היריעה לפנינו; גילו טפח, וכיסו טפחיים".
המאגרים מצויים בבעלות צולבת חלקית: ישראמקו, תמר פטרוליום, דור ואוורסט מחזיקות ב-53% ממאגר תמר; דלק, רציו ונובל אנרג'י מחזיקות ב-85% ממאגר לוויתן וב-47% ממאגר תמר. שתי הקבוצות הגישו במארס 2019 הצעה זהה לחלוטין בהליך התחרותי שניהלה חברת החשמל ושתיהן סירבו לשפר את הצעותיהן. החברה בחרה בלוויתן, בנימוק שמאגר זה מגדיל את זמינות אספקת הגז ומבטיח יותר ביטחון אנרגטי.
בעלי תמר ביקשו לבטל את ההחלטה, בטענה שהיא הביאה בחשבון שיקולים נוספים פרט למחיר - בעוד החברה הודיעה מראש שהשיקול היחיד יהיה המחיר. חברת החשמל טענה, כי ההצעות הזהות מלמדות על חוסר נקיון כפיהם של בעלי שני המאגרים וכי מדובר למעשה בתיאום מחיר פסול. דלק ונובל אנרג'י טענו, כי לנוכח תנאיו של מתווה הגז, אין לצפות לתחרות של ממש בין שני המאגרים.
לדברי סולברג, בעלי המאגרים הם האשמים בכך שהמכרז נקלע למבוי סתום. במצב זה עמדו בפני חברת החשמל שלוש אפשרויות: לערוך מכרז נוסף, לפצל את הזכייה בין שני המאגרים או לבחור באחד מהם. מאגר לוויתן סירב לשפר את ההצעה, מאגר תמר כלל לא השיב על פניית החברה, ולכן לא היה טעם במכרז נוסף. המחיר שהתבקש היה נמוך משמעותית מזה שמשלמת כיום חברת החשמל למאגר תמר, ולכן הייתה כדאיות בקבלת אחת ההצעות הקיימות.
סולברג דוחה את טענת בעלי תמר, לפיה החברה הייתה צריכה לפצל את הזכייה: היא הבהירה שוב ושוב שלא תעשה זאת, ו"הניסיון לכופף כעת את ידה של החברה, כאשר ברקע מרחף החשש שלתכלית זו בדיוק תואמו ההצעות, מקומם; אין לו על מה לסמוך". לכן, נותרה רק האפשרות השלישית וחברת החשמל הייתה רשאית להכריע בין ההצעות על-פי יכולת המאגרים לספק את כמויות הגז הדרושות, ולבזר את האספקה כך שלא תהיה תלויה בלעדית במאגר תמר.
השופטים דפנה ברק-ארז וג'ורג' קרא הסכימו עם סולברג. בעלי תמר חויבו בתשלום הוצאות בסך 50,000 שקל לטובת חברת החשמל. את בעלי תמר ייצגו עוה"ד תמר תורג'מן-קדם וחן כהן; את חברת החשמל ייצגו עוה"ד שוקי חורש, ליאור מימון ולינה מחולה; ואת בעלי לוויתן - עוה"ד צבי אגמון, יונתן קהת וחנן סידור.
