נהג שלחובתו 76 הרשעות תעבורה מאז קיבל את רשיונו בשנת 1992 - דהיינו, הרשעה בכל 4.5 חודשים בממוצע - המשיך לנהוג באין מפריע. רק לאחר שנתפס ארבע פעמים באותו יום כאשר הוא מדבר בטלפון ללא דיבורית, נשלל רשיונו - אך לחודשיים בלבד ולא עד תום ההליכים, כפי שביקשה המדינה. מקרה זה מעורר סימני שאלה עגומים בנוגע לאכיפת דיני התעבורה בידי המשטרה ובתי המשפט, ואת התהייה האם הרשויות "מחכות" שנהג מסוג זה יקפח חיי אדם בטרם יורידו אותו מן הכביש.

לחובתו של ליאור שלומן 76 הרשעות, כולל עבירות רבות של שיחה ללא דיבורים, ועוד שבעה תיקים תלויים ועומדים על אותה עבירה. בתיקים שנוהלו בעניינו בשלוש הערכאות - בית המשפט לתעבורה בבאר שבע, בית המשפט המחוזי בבאר שבע ובית המשפט העליון - לא נאמר מה טיבן של הרשעות אלו ועד כמה חמורות העבירות בהן מדובר. עם זאת, עצם המספר מלמד שמדובר בעבריין תנועה סדרתי, והוא יוצר לכל הפחות חשש סביר מפני תוצאות נהיגתו בעתיד.

המשטרה דיווחה לבית המשפט, כי עקבה אחרי שלומן בשל עברו המכביד בתחום השיחות ללא דיבורית. בתחילת יולי השנה הוא נתפס ארבע פעמים בתוך שעות שעות כאשר הוא מבצע את אותה עבירה. בשלוש הפעמים הראשונות הסתפקו השוטרים באזהרה (צעד תמוה כשלעצמו) ובפעם הרביעית רשמו לו דוח.

בבקשת הפסילה הזכירה המדינה, כי "שימוש בטלפון הנייד בעת נהיגה מהווה סכנה ממשית ומוחשית לעורר עצמו ולכלל משתמשי הדרך, הואיל ויש בכך כדי להסיח את דעתו של הנהג, ולא אחת נקבע כי זהו אחד הגורמים העיקריים לתאונות דרכים". שופט התעבורה אלון אופיר אמר על שלומן: "המשיב במקרה זה הוא נהג מסוכן, המסכן את שלום הציבור באופן שגרתי". עם זאת, הוא החליט כאמור להסתפק בשלילת רשיונו של שלומן למשך חודשיים, ולא עד תום ההליכים.

שלומן ערער לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בעוד המדינה הסתפקה בשלילה המקוצרת ולא ערערה. השופטת יעל ייטב דחתה את ערעורו, תוך שהיא שבה ומציינת את חומרת המעשה: "העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום, הן עבירות חמורות, שכן תאונות דרכים רבות נגרמות בעטיה של הסחת דעת. לא אחת מוטלים עונשי פסילה על עבירות מסוג זה לא ניתן להפריז בחומרתה של העבירה האמורה ובתרומתה למגיפת תאונות הדרכים". ייטב דחתה את ערעורו של שלומן, אך לבקשת סניגורו קבעה שהוא יפקיד את רשיונו רק שבוע מאוחר יותר, שכן הוא המשיך להחזיק בו במהלך הדיונים בעניינו.

שופט בית המשפט העליון, ניל הנדל, דחה (יום ד', 26.8.20) את בקשתו של שלומן לערער על החלטתה של ייטב. הוא מאשר את קביעותיהם של אופיר וייטב לגבי סמכותו של התובע המשטרתי להגיש כתב אישום ולא להסתפק בברירת קנס. מהחלטתו של הנדל משתמעת גם ביקורת מסוימת על אופיר: "בית משפט לענייני תעבורה שקל את העניין המרכזי היטב - מסוכנותו של העורר כנהג בכביש, ולו לכאורה - ואף לטובת העורר; גם בכך שקצב את הפסילה לתקופה של 60 יום בלבד, בין היתר, עקב שיהוי בהגשת הבקשה".