המדינה תפצה ב-260,000 שקל את חוקר רשות המיסים לשעבר רפי רותם, אשר חשף פרשות שחיתות ברשות, בשל מעצרו בינואר 2010. כך קובע (9.9.20) שופט בית משפט השלום בתל אביב, מנחם קליין. רותם תבע 2.2 מיליון שקל.

רותם שלח בינואר 2010 פקס לדוד אוסמו (אז סגן-ניצב ביאח"ה, כיום ניצב-משנה), בו טען שאין התקדמות בחקירת תלונותיו על שחיתות ברשות; בעקבות זאת הוא זומן לחקירה על הטרדתו של אוסמו. לטענתו, הוא עוכב שלא כדין, נערך עליו חיפוש גופני פסול והוא אף הוכה קשות בידי חוקריו. המדינה טענה, כי יש לראות את החקירה כחלק ממסכת הטרדות שביצע רותם ואשר עליהן אף הורשע, וכי הפעולות שנעשו במהלך חקירתו היו תקינומת.

קליין אומר כי רותם זומן לחקירה למרות שאוסמו לא התלונן על אותו פקס, אלא בהחלטה מגבוה. "הזמנתו של התובע לחקירה לא הייתה סבירה, וממכלול הנסיבות נראה אף שהייתה נגועה בשיקולים זרים ולא נבעה מהחלטתו של הקצין הממונה על החקירה". עוד הוא קובע, כי לא הייתה כל סיבה לאזוק את רותם כאשר הגיע לתחנה; לא הוכח שקיים נוהל שכזה, ולא הייתה הצדקה נקודתית בעניינו של רותם. לאחר החקירה החליט רב-פקד קובי גטניו לשחרר את רותם, בתנאי שיתחייב שלא ישלח פקסים נוספים לאנשי משטרה. זוהי דרישה הפוגעת בזכויות יסוד של רותם ולא הייתה לה הצדקה, קובע קליין. "יש לזכור שהתובע לא הפגין מחוץ לביתו של קצין משטרה ולא הרעיש מחוץ ללשכתו. כל שעשה היה לשלוח פקס. המדובר בסך-הכל בנייר. רוצים – קוראים כולו; לא רוצים - מדלגים בין הפסקאות".

קליין מוסיף: "ההחלטות לזמן את התובע לחקירה, לאזוק אותו במהלך החקירה ולשחרר את התובע בתנאים כאמור, היו רצף החלטות לא סבירות. התובע סירב לחתום על השחרור בתנאים ומשכך הוחלט בתחנה כי יש לבצע מעצר. גם החלטה זו אינה סבירה, שכן מלכתחילה לא התקיימה כל עילה למעצר ומשכך לא היה מקום לקבוע חלופת מעצר... אני מאמין לדברי התובע על כי בסופו של האירוע הופעל עליו לחץ לחתום על מסמך המאשר שלא נגרם לו כל נזק כתנאי לשחרורו המידי בניסיון להעלים את מסכת האירועים שהתרחשה. גם בכך חטאה משטרת ישראל". עוד קובע קליין, כי החוקרים הפעילו כוח מוגזם נגד רותם כדי לבצע את החיפוש עליו: "יש לזכור שהתובע היה כבר אזוק ידיים ורגליים ובסופו של דבר נגרמו לתובע נזקים גופניים והוא הובל לטיפול רפואי
לבית חולים".

רותם טען, כי נותרה לו נכות תפקודתית לצמיתות בשיעור 25%-17% כתוצאה מהאירוע; קליין קבע נכות של 7.5%. הוא גם קובע את קיומו של קשר סיבתי בין מעשי החוקרים לבין הנכות: "אדם או מערכת הצריכים לקבל החלטה על זימון אדם לחקירה, שלא לצורך להחליט על הטלת שחרור בתנאים בניגוד לדין ובהמשך אף לגרום לו לנזקים גופניים קשים, יכולים לצפות בקלות שמעשים אלו עלולים לגרום לו לנזקים רבים, הן ממוניים והן לא ממוניים". הוא הטיל על רותם אשם תורם של 20%, משום שיכול היה להסכים לתנאי השחרור ולערער עליהם ובשל התנגדותו לחיפוש בנעליו.

קליין קבע, כי המדינה תפצה את רותם ב-5,000 שקל על כליאת שווא, 50,000 שקל על כאב וסבל (רותם תבע מיליון שקל), 180,000 שקל על אובדן כושר השתכרות (גם כאן תבע רותם מיליון שקל) ו-23,000 שקל על הפסדי פנסיה. הוא פסק לו הוצאות בסך 5,000 שקל בלבד, בשל "התנהלותו של התובע במהלך הדיונים כמו גם 'קהל המעודדים' שהתובע הביא לאולם,
ההערות שהעיר התובע לעדים, הצקותיו כלפיהם (מבלי שבאי-כוחו מדריכות אותו לפני הדיון כיצד להתנהג ואינן מתערבות ודורשות שיפסיק מהתנהלותו במהלך הדיון) והצורך שלי להזעיק מאבטחים לאולם ולהעיר לתובע על התנהלותו פעמים רבות".